פרק 4: עדות מותרת (סעיף 5 לפקודה)

שאלה: מהו מטרתו של סעיף 5 לפקודת הראיות?

תשובה: סעיף 5 לפקודת הראיות בא לצמצם את החריגים במקרים המפורטים בו {ת"פ (נצ') 1095/00 מדינת ישראל נ' פלוני ואח', תק-מח 2001(1), 1500 (2001)}.

שאלה: מהו הפירוש של המונח "בשל" שבסעיף 5 לפקודת הראיות?

תשובה: התיבה "בשל" שבסעיף 5 לפקודת הראיות, מצביעה על-כך שצריך להיות קשר של סיבה ותוצאה בין העבירה ובין האלימות. הקשר יכול להתבטא במרכיב של אלימות הנמנה על פרטי העבירה כמשמעם בסעיף 18(א) לחוק העונשין, בין לעניין המעשה המהווה את העבירה, בין לעניין הנסיבות ובין לעניין התוצאה האסורה. רק בנסיבות כאלה ניתן לומר כי משפט פלילי פלוני הוא בשל אלימות.

שאלה: האם עבירה של גרם מוות ברשלנות היא עבירה הנכנסת לקטגוריה של חבלת גוף או אלימות?

תשובה: כן {ע"פ (ת"א-יפו) 70328/04 בן (בן אליהו) דיין נ' מדינת ישראל – על-ידי פרקליטות מחוז ת"א (פלילי), תק-מח 2005(1), 3036 (2005)}.

שאלה: מהו המבחן להיותה של עבירה – חבלת גוף או אלימות?

תשובה: י' קדמי, גורס בספרו {על הראיות, חלק ראשון (2004), 398}, כי המבחן להיותה של עבירת חבלה או אלימות, הוא תוצאתי. כלומר, כל עבירה שתוצאתה פגיעה בגוף, גם אם אין מדובר בחבלה מכוונת אלא בחבלה שנגרמה ברשלנות, עולה בגדר החריג הקבוע בסעיף 5(1) לפקודת הראיות.

שאלה: האם מעשה רשלנות הינו בגדר אלימות?

תשובה: כן. גם מעשה רשלנות הינו בגדר "אלימות", מאחר שתוצאתו היא פגיעה פיסית בקורבן. נעיר כי יש למדוד את כשרות ההודעה לפי קנה-מידה אובייקטיבי בלבד, כלומר, לפי מצבו של הקורבן אשר מסר את ההודעה. מבחינתו אין נפקא מינה בכך אם המעשה נגרם על-ידי מישהו במזיד או ברשלנות. די בכך שהקורבן נפגע כתוצאה מכוח שהופעל כלפי גופו {ע"פ 64/55 היועץ המשפטי נ' שמואל וולפוביץ, פ"ד ט(2), 785 (1955)}.

שאלה: האם שליחת אש בבית עסק על-ידי שפיכת חומר דליק לתוכו הינה בבחינת מעשה אלימות?

תשובה: כן {ע"פ 49/88 חיים רוקח נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1), 605 (1988)}.

שאלה: האם סעיף 5 לפקודת הראיות מגביל את תחולתו לעדות ישירה בדבר נקיטה באלימות?

תשובה: לא. הוראת סעיף 5 לפקודת הראיות אינה מגבילה את תחולתו לעדות ישירה בדבר נקיטה באלימות, אלא קובעת בצורה כללית כי הסייג הקבוע בסעיף 3 לא יחול ב"משפט פלילי" בשל "חבלת גוף או אלימות" {ע"פ 4454/98 עבאס נ' מדינת ישראל, תק-על 99(1), 46 (1999)}.

שאלה: האם כליאת שווא וסחיטה בכוח הינן עבירות אלימות?

תשובה: כן. כליאת שווא וסחיטה בכוח הן עבירות אלימות, אשר אם נעשו כלפי המתלוננת עצמה, הרי שהיא כשירה למסור עדות בנוגע להן, בהתאם לסעיף 5(1) לפקודת הראיות {ע"פ 1620/00 עלא חבשי ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 510 (2000)}.

שאלה: האם כאשר אב מואשם בבעילת בתו, נמצאת הבת כשרה להעיד נגד אביה?

תשובה: כן {ע"פ 95/50 אריכא נ' היועץ המשפטי, פ"ד ה(2), 1200; ע"פ 500/77 עומרי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(2), 681 (1979); ע"פ 396/84 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1), 533 (1985)}.

שאלה: האם כאשר עסקינן בפרט אישום הדן בעבירת שוד הכוללת אלימות ו/או איום באלימות, ניתן יהיה להעיד אב כעד תביעה כנגד בנו?

תשובה: כן {ת"פ (מחוזי חי') 2854-11-10 מדינת ישראל נ' וליד עספור (עציר), תק-מח 2011(2), 7934 (2011)}.

שאלה: האם כאשר בכתב האישום צויין כי לנאשם נגרמו חבלות של ממש, ניתן להעיד את אשת הנאשם?

תשובה: ניתן להעיד את אשת הנאשם {ת"ד (תעבורה חי') 30659-07 מדינת ישראל - לשכת תביעות חיפה - משטרת ישראל נ' זגה נתיב, תק-של 2010(2), 126203 (2010)}.

שאלה: האם המונח "אלימות" שבסעיף 5 לפקודת הראיות כולל בתוכו גם אלימות כלפי רכוש?

תשובה: כן {ע"פ 49/88 חיים רוקח נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1), 605; ע"פ (מחוזי חי') 5916-05-09 אגבאריה מוסטפא עבדאללה נ' מדינת ישראל, תק-מח 2009(4), 2396, 2416 (2009); ת"פ (שלום נצ') 2953-05 מדינת ישראל - משטרת נצרת - תביעות מרחב עמקים נ' מ' א', תק-של 2008(4), 25531, 25540 (2008); ת"פ (שלום יר') 3835/05 מדינת ישראל נ' א' פ', תק-של 2006(4), 23379, 23380 (2006); ע"פ (מחוזי נצ') 1248/05 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(4), 4024, 4032 (2005)}.

שאלה: האם אישה שאינה מעידה "ישירות" בקשר עם עבירת האלימות {השוד} בה הואשם בעלה, אלא "רק" בקשר ל"התכנסות" שבטרם השוד, כשירה להעיד נגד בעלה?

תשובה: לשונו של סעיף 5(א) לפקודת הראיות, הקובע סייגים לכלל הפסלות הקבוע בסעיף 3 לפקודת הראיות, אינה מגבילה את תחולתו לעדות ישירה בדבר נקיטה באלימות, אלא קובעת בצורה כללית שהסייג הקבוע בסעיף 3 לפקודת הראיות, לא יחול במשפט פלילי בשל חבלת גוף או אלימות.

ב- ע"פ 4451/98 {עבאס נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו} קבע בית-המשפט כי כתב האישום ייחס למערערת עבירת שוד, כלומר, המדובר במשפט פלילי בשל אלימות, ועל-כן, לא חל לענייננו הסייג שבסעיף 3 לפקודת הראיות ודינה של האם בהקשר זה כדין כל עד אחר {ראה גם תפ"ח (מחוזי חי') 7028/08 קרן סרנקו נ' מדינת ישראל, תק-מח 2008(2), 2765, 2766 (2008)}.

שאלה: האם המשפט "את עוד תראי מה אעשה לך עוד היום ואם את לא תתני לי את הכסף יהיה סוף היום", בא בגדרו של סעיף 5 לפקודת הראיות?

תשובה: כן. ב- ב"ש (שלום ב"ש) 4603/07 {מדינת ישראל נ' סויסה דניאל, תק-של 2007(2), 21371 (2007)} קבע בית-המשפט:

"לפי טענות הצדדים, קיימת מחלוקת בנושא הראיות הלכאוריות להוכחת הנטען בכתב האישום. גדר המחלוקת מעוגנת בסעיף 5(1) לפקודת הראיות הנ"ל. הרי על-אף העדר הכשירות של הורה להעיד נגד ילדו, קיים חריג לאיסור, כשהמדובר במשפט פלילי בגין חבלת גוף או אלימות או האיום באחד מהם. לטענת הסניגור המלומד דברי המשיב, אשר על בסיסם הואשם באיום על אמו, אינם בגדר איום באלימות או בחבלת גוף. אבקש להזכיר את המילים ואת הקשרן: על רקע דרישתו של המשיב כסף מאמו אמר לה המשיב: 'את עוד תראי מה אעשה לך עוד היום ואם את לא תתני לי את הכסף יהיה סוף היום'. בהקשר זה יש להבין את דברי המשיב על-פי משמעותם הרגילה, כפי שאדם מן הישוב היה מבינם. יש להבין את "הסוף", עליו דיבר המשיב, אם אמו לא תיתן לו כסף, כסוף אלים. לכן, איום זה הוא איום באלימות, עליו תהיה המתלוננת כשירה להעיד בהתאם לחריג בסעיף 5(1) לפקודת הראיות."