פסק הדין חייב את החייבת לשלם לזוכה סכומים שונים אך פסק הדין לא פירט אופן התשלום או נתן התייחסות לאופן פירעון הסכומים שנפסקו בפסק הדין, אם כי בעיני אין שום מניעה ואף הגיוני כי הצדדים יסכמו ביניהם אופן תשלום סכום הפיצויים ע"י שחרור הפוליסות לזוכה; הכספים שולמו לזוכה על ידי החייבת מכיסה או מחשבונה ישירות לזוכה למעט סכום פיצויי הפיטורים שהיו מופקדים בתוך פוליסות ביטוח מנהלים על שם החייבת אצל חברת כלל.

לא יעלה על הדעת, כי בעוד שהחייב קפא על שמריו תקופה ארוכה, חרף היותו מיוצג כל העת, ולא טרח להשיב באופן סדור ומנומק לבקשות הזוכה, הוא יעמוד על בירור טענותיו ביחס להוצאות חריגות, כאשר הן נטענות בעלמא וכלאחר יד, בדיון אשר עניינו אחר ומבלי שניתנה לזוכה הזכות להשיב להן.  

נהוג להבחין בין זכות קיזוז קיימת לבין זכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה איננו שנוי במחלוקת, כאשר הזוכה הודה במפורש, בכתב או בעל פה, בקיומו של חוב כספי שהוא חב לחייב; זכות קיזוז קיימת תגובש גם כאשר ניתן פסק דין סופי במחלוקת אחרת שהייתה בין הזוכה לחייב והכוונה היא לפסק דין שניתן לטובת אותו חייב נגד אותו זוכה.

לטענת הזוכה, בחוות דעתו של המומחה נעשו חישובי ריבית הפיגורים בהתייחס למועד פסק הדין שבערעור, בכל הפרמטרים לחישוב ובכלל זה: קרן פסק הדין + שכ"ט + אגרות והוצאות, כאשר היו החישובים צריכים להתייחס למועד פסק הדין. 

הזוכה לא פעל באופן סביר , ברי כי הזוכה קיבל את התקבול ששולם סך של 633 ש"ח המהווה את סכום לתשלום על פי הנקוב באזהרה , לכן היה עליו לנסות לפעול לגביית יתרת החוב סך של  211 ש"ח מאת החייב באמצעים אחרים -בטרם ינקוט בהליכים מבצעיים וזאת על מנת להיפרע מהסך הנ"ל בלבד ללא הפעלת הליכים מבצעיים ,דבר שהגדיל את החוב בתיק .

אין צריך לומר, כי טענת "פרעתי" מתייחסת למכלול נרחב של טענות אפשריות; לא רק טענה מפי החייב כי מילא אחר פסק הדין, אלא גם טענה "שאינו חייב עוד למלא אחריו", ובכלל זאת גם טענה לפיה החייב קיים את חלקו בהסכם פשרה מאוחר לפסק הדין; השאלה באיזה משני סוגי המצבים מדובר מוכרעת בהתאם לקריטריונים אשר נזכרו בעניין בית מימון וצוטטו לעיל.

צד שלישי המקבל צו עיקול הופך , אם גם בעל כורחו, לגורם מעורב בהליך – וככזה מוטלות עליו חובות שונות, ובצדן אחריות, אף שלצד שלישי המקבל צו עיקול אין אינטרס אישי בהליך, אין הוא פטור ממילוי החובות המוטלות עליו בדין – וחובות כידוע יש לקיים בתום לב; עסקינן בהתנהגותו של מקבל צו העיקול כלפי הנושה, מדובר בשתי חובות עיקריות: החובה למסור הודעה לאחר קבלת צו העיקול. והחובה המהותית יותר: למסור לידי מנהל לשכת הוצאה לפעול את הנכסים המעוקלים.

השאלה האם עדיין קיים חוב לנמחה ו/או האם נתקבלו כספים לידיו מגורמים נוספים בהתאם להמחאה – אינה שאלה שעומדת על הפרק וספק האם לרשם הוצל"פ הסמכות לדון בה ולהכריע, שכן עניין הוא לצדדים החתומים על ההמחאה ביחסים שבינם לבין עצמם ואין המדובר ביחסים המשפיעים על החבות של החייבים כלפי הזוכים או הנמחים.

על החייב לשאת בתשלום האגרה כאשר הזוכה בתיק דנן הינו "מנהל מקרקעי ישראל" וכאמור חל עליו הפטור האמור בסעיף 19 לתקנות בתי המשפט (אגרות). לפיכך ובהתאם לתקנה 6 (א) לתקנות, אגרה שלא שילם הזוכה לפי תקנה 5, תחול על  החייב אשר עליו לשאת בתשלום סכום האגרה.