המבקש הורשע, בעקבות כתב אישום שייחס לו שתי עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, עבירת איומים ועבירה של מעשה מגונה. העבירות כולן נעברו בשנת 2009 כלפי רעייתו, בתקופה בה ביקשה להתגרש מן המבקש. בשלושה אירועים שונים תקף המבקש את המתלוננת פיסית, לעיני מי מילדיה או בנות שכנה, ותוך כדי השמעת איומים כגון "אני אעזוב אותך רק כשתהיי באדמה".

כפי שציין בית משפט השלום, התנהלותה של המבקשת לפניו ביטאה זלזול רבתי במערכת השיפוטית כמו גם במשיבה ובבא כוחה. אשר על כן לא ראה בית משפט השלום מנוס ממתן פסק דין בהיעדר התייצבות, זאת לאחר שבחן היטב את חומר הראיות בתיק וקבע כי ממילא אין די בטענות ההגנה של המבקשת כפי שבאו לידי ביטוי בחומר מטעמה.

בית המשפט רשאי להורות על מעצרו של נאשם, אם הוא נוכח לדעת "שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה". על השופט לבדוק האם הראיות "הגולמיות" שהובאו בפניו הן כאלה "אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל – יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר.

כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקתו של בית משפט זה, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן אך ורק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין או כאשר נדרשת התערבותו של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין.

הבקשה הוגשה במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שבו נדחה ערעורו של המבקש על החלטה של כבוד רשמת בית המשפט המחוזי, שלא לפטור את המבקש מתשלום אגרה.

בית המשפט קמא קיבל את תביעת המשיב 1, והעניק לו סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לרכוש את המגרש שהוקצה לו על ידי מושב חרות – המשיב 2 - בתנאים שנהגו על פי החלטה מס' 737 של מינהל מקרקעי ישראל. המערערת טוענת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי המשיב זכאי לקבל את המגרש על פי החלטה מס' 737.

משסירב המבקש לשלם את הקנס, וביקש להישפט, הוגש נגדו, ביום 25.12.2011, כתב אישום בגין אי איסוף גללי כלב שבחזקתו, אשר הוטלו "במקום ציבורי", לפי סעיף 17(ג) לחוק עזר לתל אביב- יפו (שמירת הסדר והנקיון), התש"מ-1980 (להלן:"חוק העזר").