נטען כי התערבותו של בית המשפט המחוזי הינה "התערבות גסה" שנעשתה בהיעדר עילה ומבלי שהתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות שכזו. בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום הגיעו לתוצאות סותרות בסוגית האשם התורם של המשיבה בנוגע להוצאת היתר בניה כדין וכי בית המשפט העליון נדרש לקבוע הלכה ברורה בסוגיה זו ולהבהיר את הקשר בין קיומו או העדרו של היתר בנייה תקף לבין אחריותו של המזמין לליקויי הבניה ושאלת אשמו התורם.

העובדות שניסה המערער להוכיח סותרות את האמור בכתב האישום. הדגיש הפרקליט כי לא היה מדובר בירייה בודדת אלא בירי משולח כל רסן המעיד על אדישות לפגיעה בחיי אדם. כן הדגיש את הפגיעות הקשות שנגרמו כתוצאה ממעשי המערער, שבאו לידי ביטוי בתסקירי הנפגעים שהוגשו. לבסוף ציין כי העונש שהוטל מצוי בטווח הענישה שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.

במשך שנים רבות יצרה העירייה מצג כלפי טירת הכרך בע"מ, לפיו יש בכוונתה לממש את התחייבויותיה כלפי האפוטרופוס, שטירת הכרך בע"מ באה בנעליו. עובר להגשת התובענה לא העלתה העירייה כל טענה, שלפיה לא הסכימה להמחאת זכויותיו של האפוטרופוס לטירת הכרך בע"מ, ולפיכך היא מנועה מלטעון זאת. טענות המשיבות נדחו אפוא בשעתו, במה שנוגע לבקשה לסילוק התובענה על הסף.

מהתסקיר שהוגש עלתה חוות דעת חיובית, וצוין שאין לעורר עבר פלילי. בעקבות זאת בוטל "מעצר הבית" של העורר ונקבע כי הוא יוכל לחזור למגוריו בירושלים לצורך לימודים.

לראות את הבקשה כבקשה לפי פקודת בזיון בתי המשפט. מבלי להתייחס לשאלה האם ניתן "להסב" בקשה באופן זה, הרי שגם בקשת בזיון מקומה בפני הערכאה הדיונית.

אומד דעת הצדדים, כפי שהוא משתמע מלשון החוזה, מורה כי הם התכוונו לצמצמם את היקף הכיסוי הביטוחי בכל הנוגע לביטוח האחריות המקצועית, ולהחילו רק על קבוצה מצומצמת של מבוטחים. אלמלא יפורש החוזה כך, לא תהיה כל משמעות לרשימת המקצועות המופיעה בחוזה, ולהגדרה הנפרדת של ציבור המבוטחים כפי שהוגדרה בפרק ביטוח האחריות המקצועית.

ביקורתו השיפוטית של בית המשפט בגדרי המשפט המנהלי מוגבלת בעיקרה לבחינת תקינות ההליך והקפדה על קיומם של כללי הצדק הטבעי ולעילות ההתערבות הנהוגות במשפט המנהלי ובכללן האיסור על שקילת שיקולים זרים, החובה לנהוג בתום לב, בהגינות ובסבירות. בענייננו הנוהל מבחין בין מצב דברים בו ההליך המדורג מופסק עקב גירושין לבין הפסקת ההליך המדורג עקב פטירתו של בן הזוג הישראלי.

כידוע, בית המשפט לא נועד לבוא בנעלי הרשות המינהלית. עקרון הפרדת הרשויות מחייב איפוק שיפוטי, על מנת שלא להסיג את גבולן של רשויות המינהל. אכיפת אמת-מידה של "לפנים משורת הדין" אינה עולה בקנה אחד עם הריסון הנדרש, לא מטעמי כבוד גרידא, אלא מפאת המומחיות והכלים שבידי רשויות המינהל, לשקול את העניין לגופו על רקע התמונה הכוללת, ובכך יתרונו על פני בית המשפט.