לא מצאתי כי יש בעונש אשר הושת על המבקש, משום סטייה כלשהי ממדיניות הענישה המקובלת, ואין בנסיבותיו של המקרה כדי להצדיק מתן רשות לערעור נוסף על גזר הדין. זאת בעיקר, שעה שבבקשה עצמה לא נטען כי במקרה דנן מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות נכבדה החורגת מעניינם של הצדדים.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך גם, אין בטענות המבקש באשר לחומרת העונש שהוטל עליו כדי להקים עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, בהעדר סטייה של ממש ממדיניות הענישה המקובלת.

מתקבל הערעור ופסק הדין מבוטל, בלא היזקקות לטיעוני הצדדים לגוף הערעור, בנסיבות אלה המסקנה המתבקשת היא כי הערעור שלפנינו התייתר, שכן השאלה האם מן הראוי היה לקבל את התנגדויותיהם של המערערים הפכה לשאלה תיאורטית, שאין עוד טעם להכריע בה.

הנסיבות המתוארות בכתב האישום, הן חמורות וקשות, וניתן ללמוד מהן על מסוכנותם הרבה ואופיים האלים של העוררים. בכך שניהלו מרדף אחר רכבו של המתלונן ולאחר מכן תקפו אותו באכזריות כה רבה, קיים חשש ממשי כי הם יוסיפו להוות סכנה לשלום הציבור.

העותר לא צירף כמשיבה את הצד שכנגדו הוא עותר. הכלל הוא כי אין להידרש לעתירה, אלא אם צורף אליה כמשיב כל מי שעלול להיפגע מקבלתה, אי צירופה לעתירה מהווה כשלעצמו עילה מספקת לדחיית העתירה על הסף. העותר לא גילה כל עילה שבדין המצדיקה קבלת העתירה.

מלכתחילה היה מקום להעביר את הבקשה לחידוש ההליך לעיונו של שופט בית משפט זה. זאת, שכן בפועל מדובר בבקשה לעיון חוזר בהחלטה על מחיקת ההליך, אשר אושרה על ידי שופט בית המשפט העליון, במסגרת הליך של ערעור על החלטת רשם. משניתנה החלטה המאשרת את מחיקת ההליך על ידי שופט בית המשפט, ממילא אין בסמכות הרשם לחדש את ההליך.

אין עילה להידרש לעתירה כל עוד לא מוצו ההליכים בבית הדין הרבני האזורי. "אין פניה לבית משפט יכולה לבוא במקום מיצוי הליכים במערכת האחרת - בית הדין הרבני". האם לבית הדין האזורי יש או אין סמכות לדון בתביעות ההמשך? לא הובא כל טעם שיצדיק סטייה מכלל זה. כאמור, טרם ניתנה החלטה בעניין הסמכות על ידי בית הדין הרבני האזורי. זאת ועוד זאת, היה והעותרת תסתייג מההחלטה של בית הדין הרבני האזורי בעניין הסמכות כשתינתן, זכותה לפעול על פי ההיררכיה הדיונית שנקבעה על פי דין. לאמור, פנייה לבית הדין הרבני הגדול.

במקרים רבים ניתן וצריך להגיב על מחדלי בעל הדין בדרך של פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה, המדינה כבעל דין מחויבת להקפיד הקפדה יתרה על קיום החלטות בתי המשפט והוראות הדין ואין לעבור לסדר היום על הפרתם על-ידה. ניתן לצפות שהפרקליטים המייצגים את המדינה יהיו מודעים באופן מיוחד לחובה שלא לגרום לביטול זמן שיפוטי, זאת כמי שאינטרס הציבור מופקד בידם ולבל ייווצר הרושם שיש למדינה כבעל דין זכויות יתר או מעמד מיוחד בבית המשפט.