המבקש לא הראה כל בסיס לטעות שנפלה בהחלטה. אין בטענתו כי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בנצרת הוא "הסכם הצהרות" דווקא.

נוכח תכליתם של עיקרי הטיעון אשר נועדו לחסוך בזמן שיפוטי ולייעל את הליכי השמיעה, עיקרי טיעון קצרים יוגשו מטעם המערער.

בית המשפט קבע כי עבירות הרכוש הן עבירות נפוצות, שיש לתת להן מענה בדמות ענישה מרתיעה והולמת.

בהעדר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים בית המשפט לא יתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא ב"מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים, לתת לאינטרס הפרט משקל גדול יותר מכפי שמקובל בבקשות מהסוג הנדון, ולתת למבקש רשות לערער".

יודגש כי העונש הוא בגדרי הסדר הטיעון עליו הוסכם בין הצדדים ועל כן, אין למערער על מה להלין. גם לגוף העניין מעשיו של המערער מעידים על רצון לקחת חלק פעיל בפגיעה בחיילים. המערער לא היה שותף זוטר או נגרר. מתואר שהמערער ביקש להשתתף בהנחת מטען. להיטות זו מצביעה על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המערער.

הכלל הבסיסי הוא שיש לבצע את העונש באופן מיידי לאחר מתן גזר הדין, אלא אם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות דחייה. נקבע שיש לאזן בין האינטרס הציבורי לבין שיקולים הנוגעים לפרט, ובהם: חומרת העבירות ונסיבותיהן, תקופת המאסר שהושתה על הנידון ויחסה לזמן בו עתיד הערעור להתברר, הסיכוי לקבלת הערעור, העובדה שהמבקש היה משוחרר במהלך משפטו, ונסיבות אישיות אחרות.

חלוף הזמן מסיט את נקודת האיזון בין השיקולים העומדים על הפרק לטובת חירותו של הנאשם. עם זאת "כאשר מדובר בנאשם אשר המסוכנות הנשקפת ממנו היא רבה וזועקת, המשקל שיש ליתן לחלוף הזמן הוא פחות, שכן, כף המאזניים שמנגד כבדה היא. לפיכך, הנטייה במקרה כזה היא להותיר הנאשם במעצר גם כאשר חלפה התקופה הסטטוטורית. מובן כי ככל שחולף הזמן, כפות המאזניים עשויות להתאיין עד שלא יהיה מנוס גם משחרורו של נאשם שכזה ממעצר".

הנחת היסוד לפיה יש להעדיף את זכות העיון על פני מניעתה, וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה. הכלל הוא שכל אדם שבידו ראיה הדרושה למשפט חייב לגלותה על מנת שהאמת תצא לאור.