הידרשותו של בית המשפט לשאלה של מחדל בחקירה היא חשובה כדי להבטיח זכויותיהם של נאשמים. עם זאת, כדי לברר אותה יש להציב שתי שאלות: ראשית, האמנם היה מחדל בחקירה, היינו האם ההרחבה הנוספת של מסגרת החקירה אכן נדרשה בנסיבות העניין? שנית, האם המחדל היה חמור במידה שמאפשרת לקבוע כי נפגעה הגנת הנאשם. לצד האינטרס הציבורי בהעמדת עבריינים לדין ובענישה הולמת, יש גם אינטרס ציבורי בהתנהלות נכונה וראויה של חקירה.

במסגרת פלילית, סבורני כי יהא קשה מאוד, אם בכלל להצביע על חלופת מעצר. מצוות המחוקק היא לתור אחר חלופה ראויה. ראויה – דהיינו – משיגה את מטרותיו של המעצר. לא בהכרח תפקידו של נאשם במסגרת ה"חוץ-ארגונית" תקבע בשאלת מעצרו. השאלה הממשית שיש לשאול, בהינתן קיומן של ראיות לכאורה – היא מסוכנותו או החשש שישבש את החקירה, והיכולת לאיין חששות אלה בחלופת מעצר.

לאחר עיון בהוראות הסכם המכר בין המוכרת לבין המשיבים 3-4 קבע בית המשפט כי לפי הוראות ההסכם, על המבקשים לשלם את המסים לרשות המסים. לפי האמור בפסיקתא, המפרטת את סמכויות כונס הנכסים, על הכונס לפעול לצורך אכיפת ההסכמים, ולכן עליו לגבות את המסים מאת המבקשים; פסק בית המשפט כי על המבקשים מוטלת החובה לשלם את הכספים לרשות המסים מכספם.

במהלך חודש אוגוסט 2010 נבחר המשיב 2 לכהן כראש הועדה לעניינים חברתיים ולממונה בלעדי לגיוס כספים ומימון כלל פעילות החמאס באזור ירושלים. המשיב 3 מונה לראש ועדת ההשכלה; הוגשו בקשות להארכת מעצרם של המשיבים, ונטען כי טיבן של העבירות מקים חזקת מסוכנות וכי נסיבותיהן והיקפן של העבירות מקימים חשש לבטחון המדינה, ולא ניתן להפיג חשש זה בחלופה.

המשיבה 2, מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל, פרסמה מכרז לרכישת שירותי פרסום ורכישת מדיה בו זכתה המבקשת. המשיבה 1, אשר הפסידה במכרז, ביקשה מוועדת המכרזים לעיין במסמכים שונים - ביניהם הצעתה המלאה של המבקשת. ועדת המכרזים קבעה כי עיון בחלק מההצעה עלול לחשוף סוד מסחרי או מקצועי ולפיכך מנעה מהמשיבה 1לעיין בהצעה.

כל רשות מצווה לקיים צווים שיפוטיים, ואין הדבר אופציונלי. בעניין זה ראוי כי הפרקליטות ומשרד הפנים יערכו בירור להפקת לקחים ולהנחיה.