נקודת האיזון בין האיסור המשמעתי וחופש הביטוי, משתנה. הדברים נאמרו על ידי המשיב באופן כללי, כך שאין מדובר בהתנהלות מול חבר לשכה במסגרת הליך משפטי. נוכח האמור נקבע, כי האינטרס הציבורי בהגנה על חופש הביטוי גובר.

על דרך-הכלל נימוקים הנעוצים ביחסים שבין בעל-דין לעורך-דינו, אינם מקימים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך משפטי. יחד עם זאת, בכלל האמור אין כדי לייתר את הצורך בבחינת נסיבותיו של כל מקרה לגופו, שהרי אין לךָ כלל שאין לו חריג.

גם בהנחה שמצבו הכלכלי של המבקש אינו טוב, עדיין אין מקום לאפשר את קיום ההליך ללא תשלום אגרה ועירבון, ולוּ בסכומים מתונים יחסית.

ימציא המבקש לממונה על עבודות השירות מסמכים שיש בהם כדי להעיד על העברת מקום מגוריו. בכפוף לכך, ישונה מקום ריצוי עבודות השירות שהוטלו על המבקש.

בתיק המוצגים המוגש בערעור מותר לכלול אך ורק "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות". בהקשר זה נפסק לא פעם כי לגבי מסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה, רשאי בעל דין לצרפם לתיק המוצגים רק אם התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או לחילופין התקבלו כראיה על-פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור, בעל-דין בערעור אינו רשאי להציג ראיות נוספות שלא הוגשו והתקבלו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא אם הדבר הותר במפורש על-ידי ערכאת הערעור. לפי הנחיה נשיאת בית-המשפט העליון, "לא תהיה בסיכומים בכתב התייחסות לראיה שהגשתה התבקשה ולא ניתן יהיה לצרפה לתיק המוצגים".

על התנהגות מסוג זה יש להגיב ביד קשה, ואם לא כך ננהג, תשתלט האלימות על כל תחומי חיינו. אכן, בתי המשפט התריעו, ולאחרונה אף ביתר שאת כנגד נגע האלימות. אולם, הגיעה השעה לעשות מעשה, ובראש וראשונה, להבהיר בדרך הענישה לעבריינים בכוח, ואפילו צעירים הם, כי המענה לאימות תהיה כליאה ממושכת, ולתקופות מאסר שעלולות להיות משמעותיות. עם זאת, אין כוונתי לומר שיש לזנוח כליל שיקולים של שיקום העבריין, ובמיוחד אם הוא קטין, אולם המציאות בה אנו חיים מציאות חירום היא, ועל כן שיקולים מסוג זה הינם שניים במעלה, וקודמים להם שיקולי גמול והרתעה.

פרשנותו של בית המשפט קמא לחוק מימון מפלגות, לפיה אף סיעה שהיתה מיוצגת בכנסת היוצאת תהיה חייבת בהחזר המקדמה, היא הפרשנות הנכונה, אין הצדקה לכך שרשימה שקיבלה מימון מפלגות, אך זכתה בפחות מאחוז מכלל הקולות הכשרים, תוכל לעשות שימוש בכספים אלה ככל העולה על דעתה.

החובה להפקיד עירבון בהליך של ערעור קבועה בתקנות, ומטרתה העיקרית להגן על זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות הוצאות שתפסקנה לזכותו, אם תפסקנה. מתן פטור מהפקדת עירבון חושף את בעל-הדין שכנגד לסיכון כי יתקשה לגבות את הוצאותיו. לפיכך, מתן הפטור מותנה בהוכחת שני תנאים מצטברים: הראשון, חוסר יכולת כלכלית, והשני, קיום סיכויים טובים להצלחת הערעור.

אין עסקינן בסוגיה חשבונאית או במכפלה מספרית כזו או אחרת, כי אם בעקרון לפיו מן הראוי הוא כי העונש השני לא יחרוג באורח מופרז מזה שקדם לו, וזאת מטעמי הוגנות כלפי המערער. אלא שעקרון זה אינו עומד לבדו. יש לאזנו מול עקרונות אחרים שבבסיס הענישה הפלילית, שיסוד מוסד בה הוא כי תהלום את המעשים בגינם היא מוטלת. ברור הדבר, כי עקרון אחרון זה אינו מוגשם שעה שהעונש שנגזר בערכאה הדיונית, על-פניו אינו יכול לעמוד.