על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. עיון בבקשת המבקשים מגלה כי זו אינה מבססת על פניה טעות משפטית שנפלה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, ישקול בית המשפט אם קיימות ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה וישקול את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני.

הכיצד זה שהמבקשת, שהינה מפלגה רשומה המתקשרת בעסקאות וממומנת בעיקרו של דבר מתרומות, מתנהלת ללא כל חשבון בנק? מי שרוצה לחשוף את בעל הדין שכנגד לסיכונים שבהליך ערעורי, עליו נטל ההוכחה לקיומם של תנאי הפטור ובתוך כך עליו לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי ויכולתו לגייס את הסכום משלא נעשה כן, דחיית בקשתה של המבקשת נראית מוצדקת, ולעניין זה אין למבקשת אלא להלין על עצמה.

לא הוכח כי מכשיר הינשוף, בו נעשה שימוש לבדיקת המבקש, עמד בתנאים הנדרשים להוכחת תקינותו. נטען, כי אין די בממצאי ההתנהגות שנקבעו, כדי לבסס את הרשעתו של המבקש ברמה הנדרשת, שעה שהוא כשל רק במאפיינים המושפעים באופן ישיר מן הזעזוע הגופני שעבר עליו, בעקבות התאונה.

מן הבחינה הראייתית, לשם תפיסת רכוש, כמו גם לשם קביעתו של כל אמצעי מגביל אחר להבטחת מימוש החילוט, די בשלב הביניים, בדומה לדין בעניין מעצר נאשם עד תום ההליכים, בקיומן של ראיות לכאורה המצביעות על "פוטנציאל חילוט", קרי על קיומו של סיכוי סביר שאם יורשעו הנאשמים, יביא הדבר לחילוט הרכוש שבמחלוקת.

מדובר בעבריין שיטתי, המשטה ברשויות החוק, והרושם המתקבל ממנו הוא כי אינו בוש במעשיו, אלא אף גאה בהם. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי, עונש המאסר שהושת על המבקש, אינו נותן ביטוי לחומרת עבירותיו ולשיטתיות שבביצוען.

עצם הפעלת המרפאה ללא קבלת היתר לשימוש חורג מהווה הפרה של חובה חקוקה שהייתה מוטלת על המשיבים; לטענת המערערים יש בפתיחתה של המרפאה משום הפרת הסכם השיתוף במקרקעין.

הצווים הארעיים שהוצאו, אין בהם כדי למנוע מהמשיבים לעשות שימוש בסמכויות חוקיות אחרות, ככל שאלה מצויות בידיהם.

אף שהועדה סברה שלעותרת היתה פגיעה ניוונית בברכיים קודם לתאונה, נמנעה מהפחתת אחוזי נכות בגין מצב קודם, וייחסה את אחוזי הנכות שפסקה במלואם לתאונה שבנדון; נושאי דמי הפגיעה וקצבת הנכות הזמנית לא באו בגדר פסק דינו של בית הדין הארצי, ועל כן לא נדרשה הועדה לדון בו. הודגש, כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין כלשונן ונימקה החלטתה כראוי.

סימני שאלה לא פשוטים סביב השאלות כיצד נוצרו המסמכים מושא המחלוקת, מי ערכם, על רקע מה באו, והיחס להחלטה-המלצה אשר מפנה לבוררות זבל"א, הנושאת תאריך מוקדם; עדיין קיימת השאלה של זהות מחבר הפסק. נאמר, מבלי לטעת מסמרות, שדין שונה הוא אם אחד הצדדים חיבר את הפסק או גורם חיצוני לסכסוך בין הצדדים.