בחינת קיומו של 'מועד קובע' להליך שיוך הדירות הינה, באופן עקרוני, בחינה פורמאלית המבוססת על מועד קבלת ההחלטה באסיפה הכללית של האגודה השיתופית בדבר שיוך הדירות, ולא בחינה הבודקת מתי החלו הליכי ההפרטה. הנה כי כן, בנוגע למועד הקובע לעניין שיוך דירות המגורים לחברי הקיבוץ, יישמה את ההלכה העקרונית שנקבעה בעניין חן, בהתחשב בנסיבות המקרה דנא. קיימת "שרירותיות בקביעת מועדים קבועים קונקרטיים, והיא עלולה ליצור עגמת נפש, מקום שחברים אשר השקיעו כל חייהם בבניית הקיבוץ אך נפטרו לפני המועדים הקובעים.

העובדה שמדובר בקטין אינה מעניקה לו חסינות מפני ענישה ראויה, ובכלל זה מאסר מאחורי סורג ובריח, וככל שמדובר בביצוע עבירה שנסיבותיה ותוצאותיה חמורות יותר, כן ייטו בתי המשפט להעדיף את המסלול הענישתי, ובכלל זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל. במסגרת שיקולי הענישה יש להדרש גם לגילו של העבריין – הקטין, ולשאלה האם הוא מצוי "על סף הבגירות", כשאז המשקל שיינתן לעובדת קטינותו אינו כה דרמטי.

לסוגיית זהות נהג הרכב אין, על פני הדברים, חשיבות מיוחדת, מן הטעם שמדובר בתביעת תלויים, כי "תלויים בנפגע יהיו זכאים לתבוע פיצויים לפי חוק זה גם אם הנפגע לא היה זכאי לכך לפי סעיף 7, ואם היו תלויים במי שנפגע כשנהג ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח אינו מכסה את החבות הנדונה, יהיו זכאים לתבוע כאמור מן הקרן". המסקנה המתבקשת היא, כי בהיעדר חשש להכרעות סותרות, אין צידוק לאחד את הדיון בשני ההליכים.

לא בפגיעה ברכוש נעוץ עיקר החומרה אלא בערעור תחושת הביטחון הבסיסית ובפחד שהמעשים נוטעים בלב הקורבנות. לפיכך איני סבור שניתן לומר שמדובר במעשים המצויים ברף התחתון של מעשי השוד. האיזון הראוי בין שיקולי הענישה השונים צריך לבוא לידי ביטוי בהקלה מסוימת באורך תקופת המאסר, תוך התרת עונש המאסר בפועל על כנו. בהעדר אופק טיפולי-שיקומי נדרשת אמנם תגובה עונשית ממשית, אך יש מקום להסתפק בתקופת מאסר קצרה יותר, גם כדי להפחית את הסכנה.

טרם הכרעה יש מקום לקבל הודעה משלימה לעניין השאלות המעשיות העולות באופן חוזר ונשנה בתיקים אלה, כגון בעיות כניסה, ויעוד חזותי (וידאו), שאלות קבלת תצהירים וחומרי ראיות באמצעים טכנולוגיים וכיוצא באלה. כמובן התשובה שתינתן כפופה להכרעות בכל תיק לגופו ולנסיבותיו, אך ברי לכאורה כי ישנו "מכנה משותף מעשי" שמבקשים אנו להתוודע אליו.

לא ניתן להגיש ערעור שכנגד אלא כלפי בעל-הדין שערער בערעור העיקרי. בעצם האפשרות להגיש ערעור שכנגד מוענקת פריבילגיה למי שיכול היה לערער בערעור ראשי ולא עשה כן, לחרוג מפרקי הזמן הקצובים לו להגיש ערעור רגיל, ופריבילגיה זו מהווה גם כעין שוט כלפי הצד שכנגד החפץ בהגשת ערעור ראשי מצידו. דין הוא שזכות זו לא תהא כלפי כל ענין שליבו של המערער שכנגד חפץ בו, אלא, בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו - שומה עליו שיהא באותו ענין בו עוסק הערעור העיקרי. הנה כי כן, הערעור שכנגד הוא שטר ששוברו בצדו. בגדרי הערעור שכנגד ניתן להציג טיעונים רק לגבי העילות המונחות ביסודו של הערעור העיקרי.

בית-המשפט הלך לקראתה כברת דרך ארוכה. פסקי דין אינם תכנית "כבקשתך". המדינה נכונה למתן הזדמנות נוספת.