הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בגזר הדין, אלא אם כן תשתכנע כי שיקולים מוטעים או פסולים הנחו את הערכאה הדיונית בעת גזירת העונש, או כי העונש שנגזר מופרז באורח קיצוני לקולה או לחומרה. נסיבות המקרה מצדיק את החמרת עונשם של המערערים.

מדובר בהליך של בקשת רשות ערעור שאינו נמנה על ההליכים הנקובים בתקנה 15 לתקנות בתי המשפט.

העבודות במקרקעין נמשכו מעבר לשבועיים, והמבקש תבע מחברת החשמל תשלום פיצויים; בהחלטת ועדת הערר נקבע כי אין לחשב את הפיצוי בגין העבודות שנמשכו מעבר לשבועיים על-פי המוסכם בין הצדדים, וכדי לקבל פיצוי בגין התמשכות העבודות יידרש המבקש להוכיח את הנזקים שנגרמו לו. בהחלטה זו ניתנה למבקש האפשרות להגיש תצהיר ולהוכיח את נזקיו. המבקש הגיש תצהיר להוכחת נזקיו, ובעניין זה ניתנה החלטת ועדת הערר.

השופט שישב לדין בהליך, ואשר לגביו הועלתה טענת פסלות שנדחתה, פרש מכס השיפוט לפני ימים אחדים. מטעם זה, המשיבה אף לא הגיבה לגופו של ערעור הפסלות דנא.

המבקשת אשר עוסקת בהשכרת רכבים, מחייבת את לקוחותיה, לאחר סיום השכירות, בעמלת תדלוק גבוהה מן העמלה עליה מוסכם בהסכמי השכרת הרכב. הכוונה היא למקרים בהם השוכר מחזיר את הרכב עם כמות דלק נמוכה מזו שקיבל בעת מסירת הרכב. במצבים כאלה, מתדלקת המבקשת את כלי הרכב וגובה את עלות הדלק מלקוחותיה בתוספת עמלה. המשיב טען, כאמור, כי המבקשת גובה עמלה גבוהה מן המוסכם, וכי בכך היא עושה עושר ולא במשפט.

על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. עיון בבקשת המבקשים מגלה כי זו אינה מבססת על פניה טעות משפטית שנפלה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, ישקול בית המשפט אם קיימות ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה וישקול את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני.

הכיצד זה שהמבקשת, שהינה מפלגה רשומה המתקשרת בעסקאות וממומנת בעיקרו של דבר מתרומות, מתנהלת ללא כל חשבון בנק? מי שרוצה לחשוף את בעל הדין שכנגד לסיכונים שבהליך ערעורי, עליו נטל ההוכחה לקיומם של תנאי הפטור ובתוך כך עליו לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי ויכולתו לגייס את הסכום משלא נעשה כן, דחיית בקשתה של המבקשת נראית מוצדקת, ולעניין זה אין למבקשת אלא להלין על עצמה.

לא הוכח כי מכשיר הינשוף, בו נעשה שימוש לבדיקת המבקש, עמד בתנאים הנדרשים להוכחת תקינותו. נטען, כי אין די בממצאי ההתנהגות שנקבעו, כדי לבסס את הרשעתו של המבקש ברמה הנדרשת, שעה שהוא כשל רק במאפיינים המושפעים באופן ישיר מן הזעזוע הגופני שעבר עליו, בעקבות התאונה.

מן הבחינה הראייתית, לשם תפיסת רכוש, כמו גם לשם קביעתו של כל אמצעי מגביל אחר להבטחת מימוש החילוט, די בשלב הביניים, בדומה לדין בעניין מעצר נאשם עד תום ההליכים, בקיומן של ראיות לכאורה המצביעות על "פוטנציאל חילוט", קרי על קיומו של סיכוי סביר שאם יורשעו הנאשמים, יביא הדבר לחילוט הרכוש שבמחלוקת.