באשר העירייה תעדיף לתבוע את המחזיק המקורי שייאלץ לחזור על המחזיק למעשה בתובענה אזרחית נפרדת. במצב הדברים הרגיל, כאשר המחזיק המקורי בנכס מודיע לעירייה אודות זהותו של המחזיק למעשה, גם אם באיחור, הרי שבהעדר מחלוקת כנה אודות ההחזקה בנכס, המצב הרצוי הוא שהעירייה תנסה לגבות תחילה מהמחזיק למעשה.

כאשר החוכר הציבורי מבקש להעביר את זכות החכירה לגוף ציבורי אחר, מבלי לשנות את ייעוד הקרקע, עומדת זכות סירוב ראשונה לרשות המקומית שבשטחה נמצא הנכס; מול היתרון החשוב לאינטרס הציבור הגלום בהסדר זה, מצויה פגיעה קלה יחסית באינטרסים של העותרות. ניתן להניח כי פעמים רבות לא יבקשו הרשויות המקומיות לחכור את הקרקע. במקרים אלה יוכלו החוכרים הציבוריים למכור את זכויות החכירה שבידיהם בשוק החופשי.

שליחת הודעת חיוב לנישום היא חלק אינטגראלי וחיוני בתהליך גבייתה של הארנונה העירונית. בהיעדר הודעת חיוב הנשלחת לנישום – לא מושלם תהליך החיוב. בענייננו, אם כן, תהליך החיוב של לוי בגין השנים 1999-1995 הושלם רק ביום 9.12.1999, עת נשלחו לו הודעות החיוב הרלוונטיות - וזהו המועד הקובע לצורך בדיקת רטרואקטיביות החיוב.

מדובר בערעור על החלטה דיונית של ועדת הערר. זאת, בניגוד להלכה, לפיה אין מגישים ערעור אלא על החלטה סופית של ועדת הערר, בהתאם לסעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין.

האפשרות לשקול חלופה בדמות הודעת קיזוז שמורה למקרה שבו קיים חוב וודאי, חלוט ובלתי-שנוי במחלוקת של המשיב כלפי המבקש. פסק-הדין של בית המשפט המחוזי לא עוכב, והמשיבים מצדם טוענים כי הם מעוניינים לקיים את פסק-הדין, קרי לשלם את הסכום הנדרש מהם כנגד העברת הדירה; יש לזכור כי העירבון בבית משפט זה לא נועד רק למצב שבו יוזם ההליך יפסיד בסופו של יום, אלא לכל מקרה שבו יוזם ההליך יחויב בהוצאות.

התנהגות של העורר מעידה על מסוכנותו לכלל המשתמשים בדרך, ועל כך שהוא מזלזל ברשויות אכיפת החוק. העובדה שהעורר שב לנהוג, אף שמעולם לא החזיק ברישיון נהיגה ולמרות שנגזרה עליו פסילה ממושכת בתיק האחר, מוכיחה כי הוא שם ללעג ולקלס את החלטות בית המשפט, וכי הוא אינו נרתע מעונש המאסר על תנאי שהושת עליו, במסגרת התיק האחר. לאור זאת, וכן משום שלעורר עבר פלילי מכביד, נטען כי אין כל חלופת מעצר העשויה להבטיח את מטרת המעצר, ויש לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

בבחינת טענת השיהוי קבע בית המשפט כי כל עוד לא נחסמה בפועל דרכם לביתם, לא ראו שאוליאן צורך בנקיטת צעדים להסדרת רישום זיקת ההנאה. באשר לטענת חוסר תום הלב קבע בית המשפט כי מעיון בהסכמות אשר אליהן הגיעו הצדדים עולה כי שאוליאן לא ויתרו על זכויותיהם הקנייניות. על יסוד טעמים אלו, נעתר בית המשפט לבקשת שאוליאן והורה למבקשים להימנע מלבצע כל פעולה אשר תשלול את זכות המעבר של שאוליאן לביתם.

יש בסיכומים אלה משום הרחבת חזית והעלאת טענות חדשות שלא נשמעו בבית המשפט קמא ושיש בהן משום "מקצה שיפורים".

התביעה באה על רקע אירוע משנת 2001 שבו פגע טיל במטוס נוסעים אזרחי שהיה בדרכו מישראל לרוסיה, והליכים לקבלת פיצוי מממשלת אוקראינה בעקבות האסון.