הפגיעה בעקרון השוויון כתוצאה מהאופן שבו בוטל תנאי הסף, מבלי שהדבר פורסם כראוי והובא לידיעת המשתתפים-בכוח במכרז, היא חמורה ומחייבת את ביטול המכרז. כמו-כן, טוענת המבקשת כי לא היה שיהוי, שכן העתירה והבקשה הוגשו בשלבים מוקדמים מאד לאחר ההכרזה על הזוכים במכרז, כך שאלה לא יכלו לשנות את מצבם לרעה. אשר למאזן הנוחות, נטען כי אם לא יינתן צו ביניים, לא תוכל המבקשת לקבל סעד הולם אם תתקבל עתירתה, בעוד שהנזק שייגרם למשיבים מהשהיית העסקה אינו רב.

צבת כלי הרכב של המבקשת אינה מספיקה לעמידה בתנאי המכרז. בד בבד עם הגשת העתירה, הוגשה גם בקשה לצו ביניים שיאסור על העירייה למסור למבקשת את הסעות התלמידים נושא המכרז, ולהורות כי בשלב זה תמשיך המשיבה במתן השירות; עניינו של המכרז שלפנינו הוא מתן שירותים, וככל שתתקבל העתירה – לא תהיה מניעה להפקיע את זכיית המבקשת. בנוסף יש לזכור כי מתן צו ביניים בנקודת הזמן הנוכחית משמעותו המשך הספקת השירות על-ידי המשיבה.

נוכח חומרת המעשים המיוחסים למשיב, נשקפת ממנו מסוכנות שאינה ניתנת להפגה באמצעות חלופה. כן נטען, כי עיכובים בתיק מקורם בהחלפת הייצוג ובאי התייצבותו של המשיב במשטרה לשם עריכת חקירה חוזרת.

ניסיון לייבא סמים הוא ניסיון להרעיל את הזולת, את הרבים. נושא התנהלות המשטרה שוקלל – כך נראה – על ידי התביעה ובית המשפט, והעונש הוא בטווח הסדר הטיעון ואף לא בקצהו העליון; מדובר בעבירה משנת 2009, ובכתב אישום מ-2010, ולכן התיק ראוי לו שיסתיים מהרה, וגם לא בריא מצב ביניים מתמשך של עיכוב לאחר גזר דין של מאסר.

המבקשת טוענת כי לאור קביעותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנוגע להצעותיהם של המשיבות 5-4 ואופן התנהלותן במכרז, הרי שיש לבחון באור שונה את ערבותה שחרגה בסך של 63 ש"ח בלבד מהדרוש עקב טעות שנעשתה בתום לב; הדרישה לקיום טעמים מיוחדים משמעה, כי על מבקש הסעד להוכיח את ההצדקה המיוחדת להושטת הסעד לתקופת הערעור.

ניהול הליך משפטי כרוך בעלויות המוטלות הן על בעל הדין שכנגד והן על הקופה הציבורית. פטור מתשלום אגרה יינתן רק לאחר שבעל הדין המבקש את הפטור הוכיח כי הוא עומד בתנאים אשר הותוו בדין, והם חוסר יכולת כלכלית; בבקשה לפטור מעירבון נדרש להוכיח כי סיכויי ההליך בעלי ממשות גדולה יותר מאשר בבקשה לפטור מאגרה.

המבקש לא הגיש את כתב הגנתו במועד בו אמור היה להגישו או במועד מאוחר יותר, ולא פנה בכל בקשה בעניין. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה 4 שנים לאחר שניתן פסק הדין; אם המבקש היה מגיש כתב הגנה במועד ואף ימים ספורים לאחר מכן, יש להניח כי פסק הדין היה מבוטל.

אין ללמוד מן הבקשה, כלל וכלל, מהם המאמצים שנעשו כדי למנוע את האיחור בהגשת ההליך, ויובהר כי אין המדובר בדין חדש או בלתי-מוכר.

העובדה כי מדובר בשני אישומים נפרדים ובשני כלי נשק שונים; החשש להשפעה על עדים (אחיו וחברו); ומסירת ההודעות השקריות במשטרה, מלמדים כי לא ניתן ליתן אמון בעורר. ועל כן, יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.