אין בעובדה שעניין המבקשים 13-8 נבחן שוב בעתירה זו, ואף אין בעובדה כי המדינה הסכימה לבסוף לשחררם, כדי לגרוע מהקביעה שבתקופת המעצר שקדמה לאותה עתירה הוחזקו המשיבים 13-8 במשמורת כדין. לבסוף דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המבקשים 7-1 לפיצוי בגין אי-הסדרת מעמדם בתקופה שבה שהו בישראל מיום שחרורם ממעצר ועד ליום גירושם. זאת, כך נקבע, הן מן הטעם כי המבקשים לא תבעו סכום מוגדר בגין ראש הנזק האמור, הן לגופו של עניין – מן הטעם כי המבקשים לא הוכיחו כי המדינה התרשלה או הפרה חובה כלשהי כלפיהם בעניין זה.

המבקש אינו משתף פעולה עם ההליך הטיפולי, ומקבל על עצמו אחריות חלקית בלבד למעשיו. המבקש סובל מהפרעה אישיותית קשה וכי אין ביכולתו להשתלב במסגרת תעסוקתית. בעת הדיון סקר בית המשפט שתי חוות דעת שהוגשו בהליכים שונים, מהן עלה כי המבקש סובל מהפרעה אישיותית גבולית, ניחן במרכיבים אישיים אלימים וכי אין הוא מסוגל לספק את צרכי הקטין. זאת בפרט על רקע העובדה כי לקטין צרכים מיוחדים, ניסיונות שירותי הרווחה לסייע לא עלו יפה והמבקש אף אינו מאמין בשירות המוצע על ידיהם; טובתו של הילד היא לגדול במשפחה יציבה ועל כן הפיתרון הוא אימוץ. הצורך ביציבות בחייו של הקטין גם הובילה את בית המשפט לקבוע כי במקרה זה נדרש שהאימוץ יהיה "סגור".

מבקשת הגישה השגה ולאחר שההשגה נדחתה הגישה ערר לועדת הערר, במסגרתם טענה כי סכום המס שעליה לשלם הינו נמוך באופן ניכר מהמס שנקבע על ידי המשיב בשומה וכי טרם הגיע מועד תשלומו, בשים לב לעובדה שאגרות החוב חסומות למסחר ולכן יש להמתין למועד בו ניתן יהיה לממשן על מנת להעריך את שוויין.

בעת כריתתו של הסכם חכירה חדש הכולל שינוי יעוד או שינוי בקיבולת הבניה על המקרקעין, רוכש החוכר זכויות נוספות, אשר בגינן לא שילם למינהל בעת כריתת הסכם החכירה המקורי. בתמורה לזכויות הנוספות, על החוכר לשלם דמי היתר.

מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נידונה ראשונה, ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית בדבר יחס הנכויות – תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המוסד כנגד המבטחות. יישומה של הלכה זו, מוביל בענייננו לתוצאה על-פיה שומה היה על הערכאה המבררת את תביעת השיפוי להידרש לקביעות השיפוטיות שנתקבלו על-ידי בית המשפט שדן בתביעת הפיצויים של הנפגע.

נקבע כי הראיות והמסמכים שהוצגו לפני בית המשפט מגבשים תמונה לפיה היה זה המבקש אשר שילם את תמורת הרכב, והוא העושה בו שימוש בלעדי. על "קבלה זמנית" שהחזיק המבקש במהלך חקירתו צוין: "נתקבל מדאוד 52,000 ₪". מדו"ח מעקב שבוצע על ידי חוקר פרטי למד בית משפט קמא כי המבקש נוהג ברכב מנהג בעלים, בעוד המבקשת עזבה את הארץ ומתגוררת בארצות הברית.