הלכה ידועה היא כי רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במצבים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית חשובה או נושא אחר בעל חשיבות עקרונית. הסוגיה של סיווג אסירים כאסירים בפרופיל אלמ"ב נדונה בעבר בפסיקתו של בית משפט וניתן לומר שהותוו כללים ועקרונות ברורים בסוגיה. גם בעניין התבססות ועדת האלמ"ב על מידע חסוי אשר תוכנו אינו מועבר לעיון המערער, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. בית משפט זה קבע בעבר כי רשות מנהלית רשאית להסתמך על מידע חסוי בקבלת החלטותיה.

לא מתקיימים בעניין זה תנאי הקובע כי רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בעניין אזרחי "תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

המשיב הטעה את וועדת המכרזים באשר לאופן התאגדותו ולמקור ההמלצה מהמוסך המרכז; כי המשיב לא הפעיל מזנון לפרק זמן של ארבע שנים; התערבות בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית תיעשה רק במקרים חריגים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מעוגנים על פניהם בחומר הראיות או אינם עומדים במבחני ההיגיון והשכל הישר.

מדובר במעשים שנעשו תוך ניצול יחסי קרבה ואמון וגרימת נזק ארוך טווח לילדות רכות בשנים; תסקיר הקורבן המצביע על עוצמת הנזק שנגרם לשלוש המתלוננות ולמשפחה כולה; ודו"חות הערכת המסוכנות שנערכו בעניינו של המערער המצביעים על כך שהוא עודנו מסוכן לחברה.

במשך שנים לא ננקטה כל פעולה על-ידי אבו-ליל להסדרת זכויותיהם הנטענות במקרקעין, ועל כן מתן הצו יוביל לשינוי במצב הקיים. אל-פאהום הוסיפו וטענו כי אין מדובר בנכס מיוחד כדירת מגורים המצדיק מתן סעד זמני, ובמידה ויזכו אבו-ליל בתביעתם יהיה ניתן לפצותם בפיצוי כספי.

התנהגות הרופאים, המשיבים 1-3, ומעסיקתם, קופת חולים מכבי, המשיבה 4, לקתה ברשלנות ובהסתרת מידע. לטענתו, המשיבים התרשלו בכך שלא אבחנו כי המערער סובל מתסמונת דאון, ובכך שלא הסבירו להורי המערער כי קיים סיכון לתסמונת דאון ולא הציעו להם לבצע בדיקת מי שפיר. אילו היו ממליצים להם על בדיקת מי שפיר, הם היו מבצעים אותה וכך היה מתגלה כי המערער סובל מתסמונת דאון. גילוי התסמונת, כך נטען, היה מביא את הורי המערער להפסיק את ההיריון. ואין מחלוקת בין הצדדים על כך.

קיימות לחובת הנאשמים ראיות לכאורה, וכן עילת מעצר, הנעוצה בעצם ביצוע עבירות הסחיטה באיומים, המקימות חשש למסוכנות וחשש להשפעה על עדים; משלא הייתה פגיעה בגוף, בנפש או ברכוש, וכאשר לנאשמים אין עבר פלילי, ניתן לשקול את שחרורם לחלופת מעצר, ולפיכך הופנו הנאשמים אל שירות המבחן, לשם הכנת תסקירי מעצר.

ביחסים שבין המערערים לבין המשיבים, היו המערערים פטורים מלדרוש חתימתם של יפה על הבקשה להיתר בניה. אף לא למותר לציין את טענת הועדה המקומית כי המשיבים ביצעו עבודות בניה בביתם מבלי לבקש היתר בניה, ולאחר מכן, כאשר פנו להכשיר את העבודות בדרך של קבלת היתר בניה בדיעבד, הסתמכו על הוראות אלו בתקנון הבית המשותף. יש בכל אלה כדי להחליש את מחדלה של הועדה המקומית ליידע את יפה אודות הבקשה להיתר בניה; כל אחד מבעלי הזכויות בנכס יהיה רשאי לפנות ולבקש על דעת עצמו היתרים לבניה או כל רישיון אחר וכן "לחתום לבדו על כל בקשה לקבלת היתר או רישיון כנ"ל" ללא צורך בהסכמת שכנו.