לאסיר אין זכות קנויה לגבי מקום כליאתו להורות שסוג פלוני של אסירים או אסיר פלוני יועברו מבית הסוהר שבו הם מצויים לבית סוהר אחר...". סמכות זו מצוייה בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, וביסוד הפעלת סמכות זו עומדים מגוון רחב של שיקולים, ובכלל זה, מידעים מודיעיניים שליליים אודות האסיר.

המשיבה שבה והפנתה את בית המשפט לעדויות המומחים, אשר ייחסו את מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת למעשים שביצע בה המערער וכן לראיות הנוספות שתמכו בגרסת המתלוננת: סכומי הכסף שהעביר לה המערער; תגובתו לדברים שהטיחה בפניו בעימות שנערך ביניהם; וחוסר התעניינותו של המערער בכך שהמתלוננת ואמהּ, נכדתו ובתו האהובות ביותר, הפסיקו לפתע להגיע לביתו בימי שישי; הדגישה המשיבה את הדברים ששרבטה המתלוננת על דפי הנייר, בסמוך למשלוח המסרונים, ומהם עולה כי היא עומדת על גרסתה לפיה המערער ביצע בה את העבירות החמורות המיוחסות לו.

עם חתימת הסכמי החכירה החדשים והגדלת קיבולת הבנייה בחלקות השונות, הוציא המינהל לאי.אף.סי ולליברסקו מפרטים כספיים הכוללים דרישה לתשלום דמי היתר. מפרטים אלו הוכנו על סמך חוות דעת שמאיות לפי בקשת המינהל. על שומות אלו הוגשו השגות, אלו נתבררו לפני השמאי המחוזי, ונדחו. אי.אף.סי וליברסקו שילמו את דמי ההיתר כפי שנדרשו, תחת מחאה, והגישו את תביעותיהן הנ"ל לבית משפט השלום בחיפה להשבת תשלומי היתר ששילמו לפי טענתן.

התראת פשיטת רגל מאפשרת לנושה אשר השיג פסק דין חלוט לפיו על החייב לשלם לו סכום כסף, לדרוש מן החייב לשלם לו הסכום האמור, להבטיח את החוב, או להתפשר עליו להנחת דעתו של הנושה או בית המשפט. חייב אשר לא מילא אחר הדרישות הקבועות בהתראת פשיטת רגל, ולא עלה בידו לשכנע את בית המשפט כי יש לו תביעה שכנגד, דרישה או תביעה לקיזוז בסכום שאיננו פחות מהסכום אותו הוא חייב ושלא ניתן היה לעוררן במסגרת התובענה בה נפסק החוב לחובתו – הרי הוא עושה מעשה פשיטת רגל.

רק כאשר קיימת ודאות קרובה לפגיעה באינטרס הציבורי, תקום עילה מספקת להגבלת חופש המידע; רק אם קיימת ודאות קרובה לכך שתוצאות בחינות המיצ"ב הן בגדר מידע שגילויו עלול לגרום לשיבוש ממשי בתפקודה של הרשות הציבורית, רק אז תקום עילה למנוע את מסירת המידע על פי סעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע. בחינה מדוקדקת של כל החששות שהועלו הובילה את חברי למסקנה כי אין הם נכנסים בגדרו של הסייג שבסעיף 9(ב)(1) לחוק, העוסק בשיבוש תפקודה התקין של הרשות הציבורית.

המשיבה, ישראפלורס בע"מ הגישה בבית משפט תביעה, בה נטען כי היא עוסקת בעיצוב, ייצור, פיתוח ושיווק תכשיטים ובכלל זה פרחים מבדי פשתן שונים, אותם היא משלבת בשרשראות, בעגילים, בצמידים, בסיכות שונות, בנעלים ועוד.. נטען כי גב' דויטש מפרה את זכויות היוצרים של ישראפלורס, מתעשרת על חשבונה שלא כדין ומבצעת עוולת גניבת עין. בית המשפט התבקש בתביעה לפסוק לטובת ישראפלורס סעדי ציווי ופיצוי.

המערערות ביקשו מן העירייה היתר לבניית מרתפים במגרשים וקיבלו את ההיתר. כתנאי לקבלת ההיתר שילמו המערערות אגרות בנייה, מד מים ותשלום עבור חיבור למפעל מים. ביקשו המערערות היתר לבנייה בשטח העיקרי, וכתנאי לקבלתו חויבו בתשלום אגרות והיטלי פיתוח בנוסף לתשלומי אגרות בנייה, מד מים וחיבור למפעל מים. בהמשך ביקשו המערערות היתר בנייה נוסף, אשר כתנאי לקבלתו שוב חויבו בתשלום היטלי פיתוח. היטלי הפיתוח שדרשה העירייה בשתי הפעמים חושבו על יסוד חוקי העזר העירוניים.

בפסק-הדין נדונה השאלה אימתי ניתן לחזור מהסדר טיעון שקיבל תוקף של פסק דין והפך לחלוט.

מושכלות יסוד הן כי לשם בחינת קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצר עד תום ההליכים, נדרש בית המשפט לבחון האם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מקים סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו. על פי ההלכה האמורה, בשים לב לכך שהחומר הראייתי עודנו גולמי בשלב זה של ההליך, על בית משפט הדן בהליך מעצר עד תום ההליכים לבחון האם קיים בחומר הראיתי, כמכלול, פוטנציאל חזק דיו לשם הרשעה עתידית של הנאשם.