הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים אלא בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים: הראשון, כי סיכויי הערעור גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כך שאם יבוצע פסק-הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של דבר – יהיה קשה להחזיר את המצב לקדמותו. כאשר מדובר בעיכוב ביצועו של חיוב כספי, הרי שזה יינתן רק במקרים חריגים, כאשר הראה המבקש שחוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק. כמו כן, יילקח בחשבון לעניין זה גודל הסכום שנפסק, כאשר סכומים ניכרים עשויים להעלות חשש מובנה ליכולת להשיבם בהמשך אף כאשר מדובר במשיב שאין חשש יוצא דופן לחוסנו הכלכלי. 

חשיפת קיומה של המחאת זכות מצדיקה לכאורה את ניסיונו של הכונס להגיע לפשרה עם סוללי קו התפר, כדי להימנע מעימות משפטי עימה, שסופו עלול היה להיות בכך שסוללי קו התפר היתה זוכה במלוא הסכום ממשרד הביטחון. על אף משמעותה המכריעה של ראיה זו, כך נקבע, נמנעו המערערים מלגלות לבית המשפט את דבר קיומה של המחאת הזכות ולא התייחסו אליה כלל בטיעוניהם; אינדיקציה נוספת לסבירות הסכם הפשרה היא שהבנק, כנושה המובטח, תמך בהסכם הפשרה, וממשיך גם היום לעמוד מאחורי הכונס, על אף שהוא המפסיד הישיר לכאורה מהסכם הפשרה, שכן במקום לזכות בפירעון מיידי של עיקר חובו, בדרך של קבלת כספים ממשרד הביטחון, הוא נאלץ לקוות כי יהיה בידי המערערים לסלק את יתרת חובה של החברה כלפיו.

רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק כאשר נדרשת הכרעה בסוגיה משפטית עקרונית החורגת מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שייגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת. טענות המבקשים נטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של עניינם, ואינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית המחייבת הכרעה.

קיימת בעניינם של הנאשמים עילת מעצר, שכן קיים חשש כי הם יסכנו את שלום הציבור ובטחונו, בשים לב להתנהגותם במהלך האירוע, שעה שבחרו באקראי את קורבנם, ותקפו ושדדו אותו ללא סיבה נראית לעין. 

האיסור לרשום את הסימן המבוקש נובע, בין היתר, מן הצורך להגן על ציבור הצרכנים, שלא היה צד להסכם הנ"ל שבין המשיב לבין המערערים, אף שהסכמה זו אכן יכולה, מטבע הדברים, להוות אינדיקציה בניתוח הכולל. 

במישור העובדתי קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיהם של המערערים בדבר הטעיה ושיקולים זרים מצד רשות החינוך, שהתבססו ברובן על אמירות בעל פה של גורמים ברשות החינוך, לא הוכחו; ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, ומקרה זה אינו נראה על פניו כחריג. אף במישור המשפטי לא ניתן לומר שסיכויי הערעור גבוהים. מבלי לקבוע מסמרות, אופן ניתוחו של בית המשפט המחוזי את תקנות הרישום אינו מעלה על פניו עילה להתערבות ערכאת הערעור.

המדובר ב"החלטות אחרות" שהערעור עליהן טעון רשות. כאן המקום להזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה, "החלטה אחרת" עשויה להכריע בזכויותיהם של צדדים ולהיות בעלת משמעות אופרטיבית רבה בעבורם. אף-על-פי-כן, היא עדיין תיחשב "החלטה אחרת" אם היא טפלה לפסק-הדין שקדם לה ועניינה במתן הוראות לביצועו. הנה כי כן, אף שבית-המשפט הורה על סגירת עסק, אין בכך כדי לשנות מאופיין היישומי של ההחלטות הנדונות ומהיותן טפלות לפסק-הדין המוסכם שקדם להן, כך שמדובר ב"החלטות אחרות" שדרך ההשגה המתאימה בעניינן היא באמצעות הגשתה של בקשת רשות ערעור.

זכות של רישיון לשימוש במקרקעין, שלא שולמה בגינה תמורה, אינה מקימה זכות לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק; אם קמה למשיבה זכות פיצוי כאמור, מעמדה כבת רשות משפיע על יישום התנאים הקבועים בסעיף 200 לחוק לפטור ממתן פיצוי. לחלופין נטען כי העובדה שהמקרקעין הופקעו במקור בידי מדינת ישראל לצורכי ציבור, בעוד שבמועד הקובע עשתה בהם המשיבה שימוש לצרכים מסחריים, משפיעה על יישום התנאים לפטור ממתן פיצוי מכוח סעיף 200 לחוק. 

לא הוגשה תגובת המשיבים היות והיה על העותרים להמציא עותק העתירה למשיבים לאלתר ולהודיע על כך לבית-המשפט, והדבר לא נעשה.