עילת מעצר מתגבשת במקום בו קיים חשש לשיבוש הליכי משפט או קיומה של מסוכנות. החוק קובע כי תתקיים עילת מעצר מקום בו: "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה". אין דין אחד לכל העבירות. יש כאלה הזוכות, כשלעצמן, ביצירת חזקה. יש כאלה שלא. השתייכות לכל אחת מהקטגוריות איננה נתון גמיש אלא קריאת כיוון שביצע המחוקק לבית המשפט העושה את מלאכתו בתחום רגיש זה. בכך אמר המחוקק את דברו, ומכך אין להתעלם. הבחנה זו תשפיע על קיומה של חזקה אם לאו ואף על עצמת עילת המעצר. לצד זאת גישת המעצר הינה אינדיבידואלית ויש לבחון את העצמה גם על רקע הנסיבות הפרטניות של המקרה הנדון.

התוצאה לפיה המערער ישוחרר ממאסר אך בסופו של דבר יאלץ להיאסר מחדש כדי לרצות את יתרת העונש למשך תקופה קצרה מכוח הפעלת המאסר המותנה, אינה בהכרח מתיישבת עם אינטרס המערער. אין להתעלם מטענת הסנגור כי המערער עלול לאבד בפועל את זכות הערעור, שתהפוך לבלתי מעשית. 

תחום הענישה הוא לעיתים תכופות – מורכב וקשה, בעיקר לאור שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט, לאור הצורך לאזן בין שיקולים מתחרים ובשל הפן האנושי הכרוך בכך. ממילא, לא תתערב ערכאת הערעור בנקל בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית. אולם בכך כמובן אין כדי לשלול את ראויות התערבותה של ערכאת הערעור במקום שבו קם הצורך בכך.

 על יסוד הסכמת המערער והמשיב ניתן תוקף של פסק-דין. 

ההחלטה על הריסת המבנים בענייננו מפרה את המשפט הבינלאומי ההומניטרי, כמו גם את זכות הטיעון של מי שעלול להיפגע כתוצאה מכך; כי הריסת המבנים פוגעת באופן שאינו מידתי בזכות לקניין של בעליהם; וכי ההחלטה דנן איננה סבירה.

העותרת היא אזרחית ישראלית ולטענתה משפחתה מתגוררת באחת מן החלקות למעלה מ-50 שנים מכוח חוזה חכירה.

התכנית החלה כיום ביחס לכפר, אשר גובשה לפני כשלושה עשורים ומתייחסת רק לחלק ממנו, אינה נותנת מענה לצרכי האוכלוסייה המקומית. בנסיבות אלו, נטען כי הימנעותם של המשיבים מלקדם את התכנית גורמת לפגיעה בזכויותיהם של תושבי האזור, והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם חובתם לפי המשפט הבינלאומי לדאוג לצרכי האוכלוסייה המקומית.

על פי הנטען, מאחר שבהוצאת השומות הללו פעלה רשות המסים בחוסר סמכות, ובניגוד להוראות פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] וחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: הפקודה ו-החוק, בהתאמה). עוד התבקשנו להורות לרשות המסים לאשר באופן אחיד, כוללני ורוחבי, פטור מלא ממס שבח ופטור חלקי ממס רכישה בעניינם של העותרים.

בעתירה נטען, בעיקרו של דבר, כי "הותרת משרת ראש השב"כ בלתי מאוישת [...] עולה כדי חוסר סבירות קיצונית, המצדיקה התערבות שיפוטית".

בעתירה מבוקש בין היתר, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא ינקטו "בפעולות מיידיות למניעת ניסיונות הגירוש הכפוי כנגד קהילת העותרים"; "בפעולות להגנה על העותרים ובני משפחותיהם"; ו"פעולות לחקירת אירועי אלימות נגד העותרים".