הגענו לכלל מסקנה כי יש לזכות את המערער מחמת הספק מנסיון לביצוע מעשה סדום ולהרשיעו בביצוע מעשה מגונה בקטין. 

מבחינה דיונית נפלו פגמים רבים בעתירה: העותר הגיש עתירה זו באמצעות בא-כוחו, כשהיא ערוכה שלא בהתאם לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, תשמ"ד-1984, מה גם שהנימוקים שעליה היא מתבססת סתמיים ולוקים בחסר. הנה כי כן בעתירה דבקו פגמים מאיינים, שיש בהם כשלעצמם, כדי להביא לדחייתה.

בית משפט זה הביע לא אחת דעתו כי יש להיאבק באלימות שלצערנו מאפיינת במידה לא מבוטלת את החברה בישראל, וכי תפקידו של בית המשפט במלחמה בתופעה מכוערת ומסוכנת זו צריך להתבטא בהטלת עונשים מרתיעים וממשיים על הנוקטים באלימות כלפי גופם של אחרים.  

מאחר שמתברר כי מדובר למעשה באותה בקשה, שנפתחו לגביה שני תקים, ובהתחשב בכך שהבקשה הראשונה הוגשה זמן מספיק לפני מועד הדיון, החלטתי הראשונה היא ההחלטה הקובעת.  

כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שתוצאתו פינוי מדירת מגורים, ככלל יטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי מדירת מגורים. אף מקום שמדובר בעיכוב ביצועו של פסק דין שתוצאתו פינוי ומכירה של נכס מקרקעין שאיננו משמש למגורים עשוי בית המשפט לעכב את הביצוע אם יתרשם שמדובר במקרקעין בעלי ערך אישי או מיוחד לבעליו, באופן שאם לא יעוכב הביצוע לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.  

פרשנותו הראויה של סעיף 90 לחוק, כפי שנקבעה בפסיקה וכפי שמתבקשת מבחינה לשונית ותכליתית, היא שניתן לערער רק על החלטתה הסופית של ועדת הערר. לעומת זאת, על החלטות ביניים של ועדת הערר אין ערעור – לא בזכות ולא ברשות – לפני בית המשפט העליון. כמובן, בכך אין כדי לשלול את עצם האפשרות להשיג על החלטת הביניים; האפשרות קיימת, אך מימושה נדחה למועד הערעור על ההחלטה הסופית. 

על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני שיקולים: סיכויי העתירה להתקבל ו"מאזן הנוחות". ככלל, במסגרת הבחינה, ניתנת הבכורה לשיקולי "מאזן הנוחות". בצד האמור, האיזון בין שני השיקולים נעשה במסגרת "מקבילית כוחות", שמשמעותה היא כי ככל שסיכויי העתירה גבוהים כך, ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך.

מן הראוי להזכיר את הכלל, לפיו אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים מקום בו העונש שנגזר חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות. איננו סבורים כי מדובר בסטייה מהותית או קיצונית מרמת הענישה הראויה, לנוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות של המשיב ומצבו הנפשי הקשה.  

לרשות המערער עמד פרק זמן ממושך דיו כדי לכלכל את הגנתו. כמו כן הודגש כי בקשת הארכת המועד הוגשה רק לאחר שהמשיב כבר הגיש בקשה לקבל פסק דין בהעדר הגנה.