על פי ההסכם, שנעשה עוד בשנת 2002, התחייבה תע"ש להשביח טנקים של צבא טורקיה. מדובר בעסקה בהיקף של כ-700 מיליון דולר. ההסכם כלל התחייבות לבצע רכש גומלין מטורקיה.

קיימת אי-בהירות בעניין מועד המצאת פסק-הדין; האיזון הנכון בנסיבות העניין – ובלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי ההליך – הוא להאריך את המועד להגשת ההליך, אך זאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיב שנדרש להגשת תגובה לבקשת הארכה, בסך של 2,500 ש"ח.

המבקשת הייתה ועודנה מיוצגת על-ידי עורך-דין. מן הבקשה עצמה עולה שפסק-הדין הומצא לעורך-הדין, אך לא נמסר באיזה תאריך; באם מנהלה של המבקשת לא ידע על פסק-הדין מחמת שהותו בחוץ-לארץ במהלך חלק מן התקופה שלאחר פסק-הדין, אין בכך משום נימוק מספק למתן ארכה.

הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של פסק דין; הלכה היא כי על-מנת לסטות מכלל זה, צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור הם גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שאם יבוצע פסק הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של יום – יתעורר קושי להחזיר את המצב לקדמותו; עיקר המחלוקת שבין הצדדים קשורה בשאלות משפטיות הנוגעות לאחריותו של בעל מקרקעין למעשי עבריינות בשטחו.

המבקש לא השלים עם תוצאות פסק הבוררות ופנה לבית משפט השלום בבקשה לביטולו; מדובר בשאלה שעניינה אינו אלא ביישום הדין על נסיבות המקרה הפרטניות של הצדדים להליך; המבקש לא עמד בנטל להוכיח את הטענה בדבר מעשה בית דין. אף בהינתן האפשרות שניתן בעבר פסק דין בהליך שהתקיים בין הוריהם של הצדדים, ואף בהנחה שפסק הדין התייחס לחלקה הרלוונטית, המבקש לא עמד בנטל להוכיח מה בדיוק קבע בית המשפט לגופו של עניין באותו הליך ובאיזו הנמקה.

המסוכנות הנשקפת מן העורר על רקע העבירות המיוחסות לו היא ברורה. העורר נטל לכאורה חלק בתקיפה אלימה, בצוותא עם בנו ואחרים, שבמהלכה נדקר אדם; אין מניעה שהעורר יגיש בקשה לעיון מחדש לבית המשפט המחוזי, בהתייחס לחלופה החדשה המוצעת; גם כאשר קיימת עילת מעצר, יש לבחון אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה שפגיעתה בחירותו פחותה.

אין מקום ליתן רשות ערעור על החלטות ביניים, אלא אם כן מדובר במצבים בלתי הפיכים שלא ניתן יהיה לתקנם במסגרת הערעור על פסק הדין, או שדחיית בירור ההשגה לשלב הערעור על פסק הדין תגרום לעיוות דין או לנזק משמעותי לבעלי הדין.