המועד האחרון להגשת ההליך חל בתאריך 20.9.2012. הבקשה שלפניי, מיום 29.10.2012, הוגשה אפוא באיחור משמעותי ביותר, ולכך נפקות רבה במיוחד כשמדובר בהליך של בקשה לדיון נוסף; ברור שהאחריות לגבי התקשורת בין בעל-דין לבין עורך-דינו, לרבות לצורך יידוע על מתן פסק-דין, מוטלת עליהם, ותקלה במישור זה אינה מהווה, ככלל, "טעם מיוחד" למתן ארכה.

אמת המידה לבחינת בקשות מסוג זה אינה קיומו של "טעם מיוחד" אלא קיומו של טעם סביר המניח את הדעת; לאור משך האיחור, לאור העובדה שהמבקש אינו מיוצג כעת, וכן בשים לב למהותו של ההליך העיקרי - מן הראוי לאפשר את קבלתו של ההליך לרישום.

העותרת תהיה רשאית להגיב להודעה המשלימה בתוך 30 ימים מיום קבלתה אצל העותרת.

אם צודקים המערערים הרי שאין מדובר בעיכוב ביצוע של "שלושה חודשים" בניגוד מפורש לאמור בהחלטה; סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל צודק ככלל בא כוח המערערים אך אין בכך כדי לסייע לו מאחר שבית משפט זה הוא שמוסמך להורות על עיכוב ביצוע נוסף.

בנסיבות המיוחדות שנוצרו, ומששלחו המבקשות את ההוצאות שנפסקו לחובתן יום לאחר שהומצאה לידיהן החלטת כבוד הרשמת כהן-לקח, אין מקום לחסום את דרכן מלהגיש את הבקשה למתן רשות ערעור רק מחמת העיכוב שבהשגת האישור בדבר תשלום ההוצאות.

ועדת המכרזים השתכנעה,לאחר בדיקה, כי ש.י.א משאבים לא היתה חברת קש של חברת מתן. בית המשפט לעניינים מינהליים לא ראה לנכון להתערב בקביעה זו, ואין עילה להתערב בענין זה, שהוא עניין שבעובדה.

בחינת התשתית העובדתית שהונחה בעתירה מובילה למסקנה כי העתירה לוקה באי-מיצוי הליכים; אם העותר סבור שהאורכה שניתנה לו אינה מספקת וכי הוא זקוק לזמן נוסף כדי להשלים את הגשת המסמכים החסרים להיתר בניה, הרי שהוא רשאי היה לפנות למשיבות ולבקש אורכה נוספת בטרם יפנה ישירות לבית המשפט הגבוה לצדק; על העותר לפנות תחילה אל הרשות המנהלית ולמצות את ההליכים מולה בטרם יפנה לקבלת סעד מבית המשפא.