קיימת אי-בהירות בעניין מועד המצאת פסק-הדין; האיזון הנכון בנסיבות העניין – ובלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי ההליך – הוא להאריך את המועד להגשת ההליך, אך זאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיב שנדרש להגשת תגובה לבקשת הארכה, בסך של 2,500 ש"ח.

המבקשת הייתה ועודנה מיוצגת על-ידי עורך-דין. מן הבקשה עצמה עולה שפסק-הדין הומצא לעורך-הדין, אך לא נמסר באיזה תאריך; באם מנהלה של המבקשת לא ידע על פסק-הדין מחמת שהותו בחוץ-לארץ במהלך חלק מן התקופה שלאחר פסק-הדין, אין בכך משום נימוק מספק למתן ארכה.

המדינה סבורה כי המבקש לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת ההליך; אמת המידה לבחינת בקשות מסוג זה אינה קיומו של "טעם מיוחד" אלא קיומו של טעם סביר המניח את הדעת; לאור העובדה שהמבקש אינו מיוצג כעת, וכן בשים לב למהותו של ההליך העיקרי מן הראוי לאפשר את קבלתו של ההליך לרישום.

המדיניות הראויה היא מתן פסק לאחר שמיעת טענות הצדדים לגופן ומשכך שומה היה על הבורר לנקוט בצעד מידתי יותר. עוד מצא בית המשפט המחוזי כי לפני הבורר לא הונחה תשתית נדרשת לצורך קבלת תביעת המבקש וכי בטרם ינתן פסק בוררות המחייב את המשיבה בסך של 20 מליון דולר יש לערוך בירור עובדתי מתאים; הכרעתו של בית המשפט המחוזי מתוחמת לנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן באופן שלא יהיו לה השלכות על בעלי דין נוספים.

הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של פסק דין; הלכה היא כי על-מנת לסטות מכלל זה, צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור הם גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שאם יבוצע פסק הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של יום – יתעורר קושי להחזיר את המצב לקדמותו; עיקר המחלוקת שבין הצדדים קשורה בשאלות משפטיות הנוגעות לאחריותו של בעל מקרקעין למעשי עבריינות בשטחו.

המבקש לא השלים עם תוצאות פסק הבוררות ופנה לבית משפט השלום בבקשה לביטולו; מדובר בשאלה שעניינה אינו אלא ביישום הדין על נסיבות המקרה הפרטניות של הצדדים להליך; המבקש לא עמד בנטל להוכיח את הטענה בדבר מעשה בית דין. אף בהינתן האפשרות שניתן בעבר פסק דין בהליך שהתקיים בין הוריהם של הצדדים, ואף בהנחה שפסק הדין התייחס לחלקה הרלוונטית, המבקש לא עמד בנטל להוכיח מה בדיוק קבע בית המשפט לגופו של עניין באותו הליך ובאיזו הנמקה.

הואיל והמבקש לא צירף את המתלוננות כצד לבקשה ולערעורו חרף החובה לצרפן, הבקשה בהיבט זה נדחית על הסף; בבקשה נסמך המבקש על נסיבותיו האישיות כמתואר לעיל, ומוסיף כי מצבו הכלכלי קשה וכי סיכויי הערעור גבוהים; בקשה לעיכוב ביצוע של פיצוי או קנס המוטל לפי סעיף 77 לחוק העונשין דומה באופייה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי בהליך אזרחי.

המשיבים עושים שימוש אסור ופסול בצבע מעכב בעירה "פילוקוט B1 אנטיפליים" ובתעודה שהוצאה מטעם מכון התקנים הישראלי ביחס למוצר דומה. לטענת המבקשות, פעילות זו מנוגדת להסכם הבלעדיות באשר למוצר פילוקוט B1, ולפיו פילו-אש היא הזכאית למוניטין של המוצר, לבעלות בתעודת התקן הישראלי ולרישום הסימן המסחרי על שמה; היחסים המסחריים בין הצדדים נותקו לפני כתשע שנים, וקשה להלום כי למבקשות נודע אך לפני כשנה על כך שהמשיבה ממשיכה לייצר ולשווק את המוצרים, מה עוד שהצדדים פועלים באותו תחום ובאותו שוק.