הסיפור האישי הנשקף מן הדפים שבתיק הוא סיפור כואב, ובית המשפט המחוזי אף ציין את הנסיבות הקשות והדגיש כי אלה הובאו בחשבון עת שנקבע עונש מוסכם שאינו מבטא את מלוא חומרת העבירה. אך בסופו של יום, העונש שהוטל על המבקשת הוא תוצאה של הסדר טיעון "סגור"; על אף הגישה המקלה בהשוואה להליך האזרחי, הכלל הוא שגם בהליך הפלילי יש משמעות למועדים ויש להקפיד על קיומם, וכי הארכת מועד תינתן רק במקום שבו הוצג טעם ממשי המניח את הדעת; ככל שהאיחור בהגשת ההליך משמעותי יותר, כך הנטייה להיעתר לבקשת ארכה פוחתת.

עם הטבע האנושי והוסיפה לאותנטיות של הגרסה שמסר ראס במשטרה. לכל אלה נוסף תיאורו של ראס את ניסיונם של חלק מן המעורבים בפרשה לתאם גרסאות וכן את שריפת תיקה של המתלוננת – ששרידיו נמצאו במקום שאליו הוביל ראס את השוטרים; העונשים שהוטלו על המערערים הם לכל הדעות ברף הגבוה. הסניגורים הצטיידו בפסיקה רבה בתיקי אונס, לרבות קבוצתי, שלא הגיעה לדרגת הענישה דכאן.

משעה שהנאמן מפר את חובתו כנאמן או כופר בנאמנות, או-אז ייפתח מירוץ תקופת ההתיישנות. ודוק: חובתו כנאמן, להבדיל מחיובו החוזי; אין להסיק מהתוצאה דכאן כי בכל מקרה רגיל של נאמנות קונסטרוקטיבית בעקבות עסקת מקרקעין, שתיקת הנאמן בתגובה לפנייה של הנהנה, כשלעצמה, מהווה כפירה בנאמנות. אף לא נדרשתי לשאלה אם די בידיעה בכוח של הנהנה כדי להתחיל את מירוץ ההתיישנות.

נוכח מצבו הכלכלי תשלום האגרה יהווה נטל כלכלי כבד עבורו. כן הוא ציין כי כיוון שמעמדו טרם הוסדר הוא אינו מורשה לעבוד בישראל ועל כן אינו יכול לקבל תלושי שכר ממעביד והוא "חי מהיד לפה" ומועסק בעבודות מזדמנות בלתי חוקיות; כי אין בבעלותו כל רכוש; מתן הפטור המבוקש מותנה בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים - האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית, והשני, כי ההליך מגלה עילה.

המבקשות לא הניחו כל תשתית עובדתית לטענתן כי אם יתקבל ערעורן יגרם להן נזק בלתי הפיך; ידועות ההלכות בדבר גדרי התערבותה המצומצמים של ערכאת הערעור הן בקביעות עובדתיות מסוג זה, והן בהוצאות משפט שפסקה הערכאה הדיונית; עלה בידי המבקשות להראות כי במידה שיתקבל ערעורן הן לא יוכלו להשיב לידיהן את סכומי הכסף שישולמו למשיבה.

המבקשים יחד עם קבוצת נתבעים נוספת ישלמו למשיבה, בחלקים שווים בין שתי הקבוצות, סכום כולל של 250,000$. נוסף על ההוצאות ושכר טרחת עורך דין בהם חייב בית המשפט המחוזי נתבעים אחרים, חייב בית המשפט המחוזי גם את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 60,000 ש"ח; עסקינן בחיוב כספי הנטייה היא שלא לעכבו שכן ההנחה היא כי אי עיכובו לא יגרום למצב בלתי הפיך; נדמה כי המבקשים נתפסו לכלל טעות משסברו כי על המשיבה ועל בעל השליטה בה להוכיח כי יהיה ביכולתו להשיב את החוב ככל שהערעור יתקבל.