דומה כי לאחרונה קמו עוררין על כלל זה, ואנו מוצאים ניצני גישה לפיה דווקא בעבירות מין יש מקום כי ערכאת הערעור "תבחן דווקא בקפדנות יתרה את מסקנותיה של הערכאה הדיונית", וכי אין לקבוע א-פריורית כלל של התערבות מצומצמת בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.  

המערערות סבורות כי חוות-דעתו של כץ מוטעית ומגמתית, ולשם ביסוס טענה זו צירפו לתיק המוצגים, במעטפה, חוות-דעת של מומחים מטעמן; על-פי תקנה 457 לתקנות, בעל-דין בערעור אינו רשאי להציג ראיות נוספות שלא הוגשו והתקבלו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא אם הדבר הותר במפורש על-ידי ערכאת הערעור.

המבקשת ניהלה עסקים חובקי עולם להעברת טכנולוגיות מישראל לחו"ל בתחום החקלאות וגידול פרחים, בשנת 2009 ניתן על ידי בית המשפט צו לכינוס נכסיה של המבקשת, ועם מתן צו הכינוס מונו שני מנהלים מיוחדים שהתמנו אף כנאמנים בפשיטת הרגל של המבקשת; המקרה שלפנינו הוא אחד מהמקרים מצדיקים הטלת ערובה על רקע רציונל זה, ואין לי אלא להפנות לנימוקים הרבים שפורטו בהחלטתה הנ"ל של השופטת אלשיך.

במדינת חוק מתוקנת, כפי שמבקשים אנו להיות, הציפיה היא כי התביעה תפרוש בפני בית המשפט תשתית ראייתית רחבה, וכי בהדריכם את החוקרים על גורמי התביעה, הפרקליטות או התביעה המשטרתית, לדרוש כי ככל הניתן לא תונח אבן רלבנטית שאינה הפוכה. חרף העומס המוטל על גורמי האכיפה אין מקום להתעלמות מכלל זה, והבקרה התביעתית צריכה לכלול אותו, ובמקרים רבים כך אכן קורה.

בבקשה לא נאמר דבר מדוע לא נעשו התייעצויות עד כה. העובדה שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקצוב בדין להגשת ערעור היא שיקול רלוונטי בכגון דא, אך גם היא אינה מצדיקה, מניה וביה ובכל מקרה, סטייה ניכרת מן המועדים הקבועים בדין; שאם לא אמרת כך, הרי משמעות הדבר כי די לו לבעל-דין שיגיש בקשת ארכה לאקונית – ולוּ בסמוך למועד האחרון להגשת ההליך – כדי לאיין את הוראת הדין בדבר פרק-הזמן להגשת ערעור.

משרד המשפטים - טוען כי דין העתירה להימחק על הסף ממספר טעמים ובהם: היות העתירה תיאורטית וגורפת; נוכח העדרם של עותרים קונקרטיים הטוענים שנפגעו מהחוק; ובהתחשב בכך שהחוק אינו גורע מהאפשרויות שהיו לחסרי דת לפני חקיקתו, אלא דווקא פותח לפניהם מסלול נוסף שלא עמד לרשותם קודם לכ.

בעניינו של המערער – נסיבות החיים שעמדו ברקע התמכרותו לסמים, תהליך הגמילה המשמעותי שעבר, הפן החיובי באישיותו, תנאי ומשך מעצרו והיעדר פגיעה פיזית קשה במתלוננת – קיימים בענייננו שיקולים כבדי משקל של הרתעה אישית וציבורית לצד שיקולי גמול והגנה על שלום הציבור; מקרים שחוזרים ובאים בפני בתי המשפט מעידים כי תפיסה בסיסית זו של כבוד וצדק לא הפכה במידה מספקת לנחלת הכלל; תפקידו של המשפט להגן מפני תקיפות מיניות גם כאשר הן מתרחשות בבית, בין קרובים, או בני זוג בהווה או בעבר. למעשה, דווקא פגיעות מסוג זה הן קשות במיוחד, כאשר מתברר כי המקום שאמור לספק את השקט והביטחון הוא המקום שבו אורבת הסכנה.

מטעם המערער נטען כי לא ניתן די משקל לשיקולי השיקום, ובעיקר רקעו של המערער, גילו (29), ושירותו בצה"ל (אף כי הסתבך בעבירת סמים). נאמר כי המערער משתתף בלימודים בבית הסוהר וכן בקורס מתדון לקראת שחרורו; בין השאר נוכח הרישום הפלילי של המערער הכולל, מלבד תיק זה, חמש פעמים שבהן עמד לפני בית משפט בעבירות רכוש וסמים, וגם ריצה מאסר בפועל.

הערעור נסב, ראשית, על כך ששותפים אחרים בפרשה נדונו לעונשים קלים משמעותית; אין מקום לחרוג לקולה מהסדר הטיעון אליו הגיע המערער; העונש הכולל יעמוד על שמונה שנות מאסר.