בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקשת בעבירה של נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקת נשיפה, והשית עליה עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 25 חודשים, מאסר מותנה, פסילה על תנאי וקנס; מדובר במקרה בולט של פליטת קולמוס אשר נבעה מקריאה לא נכונה של כתב היד הלא ברור בכתב האישום וייצרה התעסקות מרובה ומיותרת, ואשר השכל הישר חייב תיקונה. קרי, עסקינן בניסיון לבטא נכונה את כוונתו הברורה מתחילה של בית המשפט לתעבורה, שהחליט להרשיע את המבקשת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום כולן, וכך עשה.

תקנה 6 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים קובעת כי "המשיבים בעתירה יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה"; נראה כי ביסוד הבקשה ניצבת תקוותם של המערערים כי הגב' גלוז "עשויה לחשוף מידע נוסף.

המשיב מוסיף ומציין כי תיק המוצגים שהגיש המערער כולל גם את הראיות אשר צירופן מתבקש במסגרת בקשתו להוספת ראיות; על כן יש למחוק לטענתו את הסיכומים ואת תיק המוצגים שהגיש המערער, ואף את ההליך כולו; לפי סדרי הדין המקובלים בבית-משפט זה, בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור מתבררת ככלל על-ידי המותב הדן בערעור, במהלך הדיון בערעור עצמו, וממילא כי בעל דין אינו רשאי להקדים ולעשות דין לעצמו ולבסס טענות בסיכומים בכתב על מוצגים שטרם ניתנה לגביהם החלטה בבקשתו לקבלת ראיות נוספות בערעור; אישור בדבר תשלום ההוצאות על ידי המערער יהווה תנאי לקבלת הסיכומים ותיק המוצגים המתוקנים לתיק בית המשפט.

בשאלה של סמכות עניינית עסקינן; מבחן הסעד הוא המפתח להכרעה בבקשה מעין זו; משבחרה העירייה לבקש סעד של הפקעה, קנויה לבית המשפט המחוזי הסמכות לדון בתובענה; סוגיה זו תוכרע, במידת הצורך, בסיומו של ההליך. ברם, הסמכות העניינית, מסורה לבית המשפט המחוזי.

המבקשים הגישו תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה לסעד הצהרתי לפיו הם בעלי זכויות בחלקה; בית המשפט קבע כי לצורך תיקון הרישום היה על המבקשים להוכיח כי הם בעלי הזכויות בחלקה, וכי התקיימו העילות לתיקון לפי סעיף 93; האם בשל המסמכים שהוגשו לכב' ביהמ"ש בהליכי הסדר ובעקבותיהם בתיק הסדר, החלטת פקיד המסדר השיפוטי לרשום את המבקשים בלוח הזכויות, האם החלטה זו מהווה ראייה לצורך רישום הזכויות בלוח הזכויות עקב טעות בשגגה או טעות סופר ואין צורך בחתימה פורמלית לרישום הזכויות בפנקסים?

בית המשפט עמד על כך שנקודת המוצא לדיון היא כי מקומו הטבעי של קטין הוא בביתו, בחזקת הוריו. אלא שהשיקול המרכזי לבחינת הערעור הוא טובת הילד – הקטין; הקטין לא הגיע באופן סדיר לבית ספר והתגלו בעיות התנהגות כעס ואלימות מצדו. בית המשפט הטעים כי שיא מסוים בהתדרדרותו של הקטין התרחש בחודש פברואר השנה, כאשר המבקשת עצמה פנתה לשירותי הרווחה על מנת לקבל סיוע נוכח דאגה ממשית למצבו של הקטין; חזקה על שירותי הרווחה שיעקבו מקרוב אחר המתרחש ויפעלו בהתאם לשיקול דעתם המקצועי בשים לב לטובתו של הקטין.

אינו מציין בבקשתו האם הוא מודה בעובדות או כופר בהן. לפי הכללים המקובלים בבקשות מסוג זה, אין מעבירים דיון מבית משפט אחד לבית משפט אחר אם יהא צורך בהבאת ראיות מצד המשטרה להוכחת העבירה; זאת משום שהדבר כרוך, בדרך כלל, בנסיעת אנשי משטרה מהמקום הרגיל בו הם משרתים לבית משפט במקום אחר.