המבקשות לא הניחו כל תשתית עובדתית לטענתן כי אם יתקבל ערעורן יגרם להן נזק בלתי הפיך; ידועות ההלכות בדבר גדרי התערבותה המצומצמים של ערכאת הערעור הן בקביעות עובדתיות מסוג זה, והן בהוצאות משפט שפסקה הערכאה הדיונית; עלה בידי המבקשות להראות כי במידה שיתקבל ערעורן הן לא יוכלו להשיב לידיהן את סכומי הכסף שישולמו למשיבה.

המבקשים יחד עם קבוצת נתבעים נוספת ישלמו למשיבה, בחלקים שווים בין שתי הקבוצות, סכום כולל של 250,000$. נוסף על ההוצאות ושכר טרחת עורך דין בהם חייב בית המשפט המחוזי נתבעים אחרים, חייב בית המשפט המחוזי גם את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 60,000 ש"ח; עסקינן בחיוב כספי הנטייה היא שלא לעכבו שכן ההנחה היא כי אי עיכובו לא יגרום למצב בלתי הפיך; נדמה כי המבקשים נתפסו לכלל טעות משסברו כי על המשיבה ועל בעל השליטה בה להוכיח כי יהיה ביכולתו להשיב את החוב ככל שהערעור יתקבל. 

טוען המבקש כי ראוי לקבל את בקשתו להפחתת התשלום החודשי; ההחלטה בעניינו ניתנה לאחר דיון בראיות שהובאו לפני בית המשפט, ולאחר שניתנה למבקש זכות הטיעון ונשמעו טענות הכנ"ר; עיון בדו"חות החודשיים שצירף המבקש לבקשת רשות הערעור מעלה כי הוצאותיו מאוזנות באופן סביר עם הכנסותיו, וזאת לאחר התשלום החודשי לקופת הכינוס.

לנוכח עקרון הענישה האינדיבידואלית, על בית-המשפט מוטלת החובה לאזן, בכל מקרה הבא לפניו, בין נסיבות המעשה לבין נסיבות העושה; בהסתמך על ההלכה אשר יצאה מלפני בית-משפט זה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי בעת קביעת עונשם של עברייני אלימות במשפחה, יש ליתן משקל משמעותי לשיקולי ההרתעה והגמול, בדרך של השתת עונשי מאסר משמעותיים על עבריינים אלה; נגע האלימות במשפחה, פוגע בשלום הציבור ובערכים יסודיים של החברה בישראל, ועל בית-המשפט מוטלת החובה להוקיע מעשים אלו, בדרך של ענישה משמעותית, אשר תעביר מסר שיפוטי חד וברור לעברייני האלימות במשפחה.

בעניינם של הנאשמים מתקיימת עילת מעצר – הן משום שהעבירות המיוחסות להם מקימות חזקת מסוכנות, והן משום שישנו חשש לשיבוש הליכי חקירה; עילת המעצר נגזרת מהמסוכנות הרבה של העורר, שהוכחה לכאורה, ולפיה כאמור הוא חבר לאנשים אחרים על מנת לתקוף באלימות אדם אחר. מתעורר גם חשש שמא ישובשו הליכי החקירה, וזאת בין היתר לנוכח העובדה שהמתלונן ואף חלק מן העדים הפגינו חשש ברור מפני המשיבים.

המבקש, שביקש להשמיע דבריו, ציין כי הגיע למסקנה שעליו להשתנות לאחר שהות במעצר אבו-כביר; כיום הוחזר לבית סוהר אופק, והוא מתחייב להתנהגות נאותה באחד האגפים בבית סוהר אופק אם יועבר אליו; איננו נכנסים לשאלה הפורמלית של התנאים למתן רשות ערעור ונטעים שוב כי מדובר בקטין מדובר בקטין בהפרדה שעניינו נבחן שיפוטית בדרגה אחת.

נטיית בית המשפט שלערעור היא למעט ולהתערב בהחלטות שעניינן מינוי מומחים רפואיים בתביעות על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,; יש אפשרות שאילו בית משפט זה היה דן בבקשה מלכתחילה, היה מגיע לתוצאה שונה נוכח אופי המסמכים שצורפו לבקשה למינוי המומחה, אם כי כבר נפסק בעבר שלמונח "טפול רפואי" שבתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 יש ליתן פירוש מרחיב, וכי "מגוון הטיפולים הרפואיים הולך ומשתנה עם התפתחות הרפואה ומתפרס לתחומים שונים.

בית המשפט המחוזי קבע כי יש לאפשר לבעל הדין להגיש חוות דעת מומחה, לאחר שבעל הדין האחר הגיש חוות דעת מומחה מטעמו. הטעם המהותי לכך נעוץ בטעמים חוקתיים, בחשיבות זכות הגישה לערכאות וכדי לאפשר לבית המשפט לרדת לחקר האמת. הטעם הפרוצדוראלי לגישה זו הוא שבתיקון מספר 3 לתקנות, אשר במסגרתו נקבע ההסדר שבתקנה 129 לתקנות, לא נשללה זכות זו, ואף בדברי ההסבר לתיקון הודגש כי לתובע יש זכות להגיש חוות דעת נגדית גם במצב דברים שבו הנתבע היה הראשון שהגיש חוות דעת באותו עניין; לא תינתן רשות ערעור על החלטות בעניין סדר שמיעת עדים. על כן, אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור בעניין מועד חקירת נותני חוות הדעת.