הסכום שייפסק, ייפסק לחובת המשיבים 3-1, ביחד ולחוד, ולמען הסר ספק המשיבים האחרים מופטרים בזה. הסכום ישולם לידיו הנאמנות של עו"ד פרידמן תוך שישים יום מיום קבלת פסק הדין, אשר יחלק את הסכום על פי המתווה שהציע לעיל. 

העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה המצביעות על כך שדקר את המנוח, אולם טען שהדבר נעשה מתוך הגנה עצמית. את טענתו זו סמך העורר על גרסתו שלו לאירועים, כמו גם על עדויות של שניים מעדי הראייה לאירוע; חל אפוא הכלל הנוהג בפסיקתו של בית משפט זה לפיו "במקרים בהם סבור בית המשפט כי שום חלופת מעצר לא תוכל לאיין את המסוכנות של הנאשם, אין מקום לבחון חלופות מעצר קונקרטיות".

הסנגור הודיע שהוא מודע לתוכן חוות הדעת ואינו מתרשם שיכול לקבל עמדה ברורה מהמשיב והוסיף אם בית המשפט מאריך את המעצר אבקש שבשלב ראשון בית המשפט יקצוב מחצית מהתקופה על מנת שבמקביל תוגש הצהרת תובע או כתב אישום; היה והבדיקה לא תסתיים והסנגוריה תתנגד לכל הארכה, וזו זכותה, חזקה על המדינה כי תתייצב לדיון עם עמדה ברורה בנדון גם ביחס למקרה של המבקש וגם ברובד הכללי יותר, ביחס לסעיפים הרלוונטיים לחוק הטיפול בחולי נפש, חוק המעצרים והפסיקה הרלוונטית.

הרשם אימץ את קביעותיו של החוקר בכל הקשור להכרה במשיבים 1 ו-2 כחברים במבקשת מכוח התנהגות, אך מצא כי לא ניתן לראות במשיב 1 כחבר במבקשת משום שהוא אינו מתגורר במושב; פסק-דינו של בית המשפט קמא הוא בעל השלכות רוחב בלתי מבוטלות, שכן בעקבותיו פנו אל המבקשת רבים שביקשו כי יוכרו כחברים למרות שאינם מתגוררים במושב; בניגוד לנטען, אין בפסק הדין נושא הבקשה קביעה כי אדם יכול להיות חבר של אגודה שיתופית מסוג של מושב עובדים גם אם איננו מתגורר במקום דרך קבע.

לאחרונה נבחנה שוב שאלת כהונתו, נוכח עיסוקו הנוסף כראש רשות מקומית אשר מעורר חשש לניגוד עניינים מקום בו ראש ועדה מקומית ממונה מכהן גם כראש ועדה מרחבית באותו מחוז. צוין כי נוכח האמור לעיל החליט הממונה על מחוז הצפון, על דעת מנכ"ל משרד הפנים, כי כהונתו כיו"ר הועדה המרחבית תסתיים בהקדם בחודשים הקרובים, בכפוף למציאת מחליף ראוי. 

המגן של המערער נמצאו בזירת האירוע והתייחסותו לסוגיה זו מצביעה על כך שפעל בקור רוח כדי לנסות ולשבש את חקירת מותו של המנוח וכן מאמתת את טענתה של נטליה כי המערער סיפר לה שאיבד את משקפי המגן שלו בליל האירוע. בית המשפט קבע גם כי התנהגות המערער לאחר קרות האירוע מושא כתב האישום - במסגרתה הותיר את המנוח מתבוסס בדמו, נטל עימו את הסכין שהייתה שייכת למנוח והשליך אותה לפח וכן הסתיר את הסכין בה הצטייד מבעוד מועד - מעידה על כך שפעל בקור רוח ולא מתוך סערת רגשות הצפויה לאחר מאבק מפתיע עם המנוח שהמערער טען שהתרחש.

העונש שנגזר על המערער הוא קשה, אך הנסיבות מצדיקות אותו: לא אבן בודדת ממרחק; לא חצץ; לא לעבר כלי רכב מוגן או משוריין; לא בחטף או באקראי, לא על דרך ההִזדמן, או בהתפרצות רגעית של כעס; לא מדובר ביחיד מר ונמהר; לא כלפי מכונית העומדת על עומדה. מדובר בבני חבורה שנתקבצו להם יחדיו, הסתתרו במארב מאחורי מכולת אשפה, וידו בלוקים, אבנים ומכל הבא ליד, מטווח קרוב ביותר, לעבר מכונית נוסעת ובה אב ובתו, נוסעים תמימים, שנקלעו אל המקום. הקלה בעונש כמוה כזילות בחיי אדם. 

בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי; מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התשובה סיכומים בכתב.

מדובר בקשירת קשר לרצח ואילו בית משפט זה קבע כי אין הוא נדרש להכריע בדבר מאחר ש"אין הכרח לקבוע מה היא העבירה הקורלטיבית הספציפית שברקע הקשר, ודי בכך שהוכח שהנאשמים קשרו קשר לבצע סוג מסויים של עבירות המתאפיין בפגיעה בגופו של אדם (בליסה) באמצעות אקדח"; באשר לנוכחות המבקש נקבע מפורשות כי הוא נכח בזירה בה הוחבא אקדח שעליו נמצא פרופיל DNA של מי שנמנה על בני החבורה וכי מכוניתו של המבקש חנתה כחמישה מטרים ממקום מחבואו של האקדח.

בכל הנוגע לטענה העובדתי טוען המשיב כי המסמכים שצורפו לבקשה לא הוגשו לבית המשפט לעניינים מנהליים וכי בידו מסמך המאשר כי המבקש אכן פנה לראשונה למשיב בשנת 2009. בכל הנוגע לטענה המשפטית טוען המשיב כי זו נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים ואין מקום לדון בה פעם נוספת; צודק המשיב כי המבקש לא פירט באשר לטענתו זו בערעור או בבקשה לסעד זמני, אך טענה בנוגע לסמיכות הזמנים בין הגעתו לישראל לבין הגשת בקשת המקלט כן הופיעה בערעור.