תביעה למדור ספציפי בדרך כלל כלולה בתביעה למדור שמגישות נשים לבית הדין. אך כמו שנראה להלן, נושא המדור הספציפי הוא עניין בפני עצמו. בית הדין קבע כי לבעל זכות למדור ספציפי בדירת בני הזוג; נאסר על האישה לעשות כל דיספוזיצה בדירה הנ"ל; תוקף הצו עד להוראה אחרת של בית הדין.

לדעת בית הדין, עם חתימת התובעת על הסכם זה בו קיבלה את חלקו של הנתבע בדירה שהוא כאמור למעלה מסך כתובתה, אין בסיס בהלכה לקבל את תביעתה לכתובה. הנתבע ביצע את התחייבותו ובהתאם לכך חתומה היא על התחייבותה בסעיפים שבע ותשע להסכם לפיו מוותרת על כתובתה ואין להם שום טענות זה על זה מכל מין וסוג שהוא.

רצונה של האישה להתגרש במקרה דנן פירושו הסכמתה לגירושין. שהרי האישה לא פתחה תיק תביעה לגירושין. יש להבחין בין רצונה של האישה בגירושין שפירושו שהיא היוזמת את הגירושין, לבין הסכמתה לתביעתו של הבעל להתגרש. הסכמת האישה לתביעת הבעל אין בה סרך של עילה להפסידה כתובתה. יתירה מזו אפילו אישה שתובעת גירושין אין זה סיבה כדי להפסידה כתובתה ותוספת. תביעת הבעל לפטור מכתובה נדחית. על הבעל לשלם לידי האישה סכום 142,000 ש"ח כנגד כתובה ותוספת.

ההסכם החתום כולו על ידי נוטריון בקונסוליה גובר על הסכם שאינו מאושר על ידי נוטריון וכל מה שיש בהסכם השני הוא רק אישור על דף אחד. נפסק כי הסכום שאושר על ידי הקונסול הוא הקובע והמוסמך, ואין הבעל חייב יותר מאשר 1,200 ש"ח לכל ילד.

נפסק כי על בני הזוג להסדיר גט כמנהג בתי הדין בנישואים אזרחיים, והאישה חייבת לקבל את גיטה. אם יהיה עיכוב מצד אחד מבני הזוג בהסדרת הגט ישקול ביה"ד להתיר את הנישואין ללא גט. הבעל אינו חייב במזונות האישה. על מנת לבדוק את נושא המשמורת והסדרי הראיה של הבת נ' לאור טענות הצדדים. על הצדדים לשתף פעולה עם שירותי הרווחה.

נאמר בוודאות כי כושר השתכרותו של הנתבע גבוה לעין ערוך ממה שהוא מצהיר באופן רשמי. מאחר והוא עובד אצל אביו – הרי שאביו מתוקף היותו המעסיק שלו יכול להנפיק בעבור בנו תלושי משכורת נמוכים - "תלושים כבקשתך". זוהי אכן כפי הנראה הסיבה שגובה המשכורת הרשמית נותרה במשך למעלה משנתיים באותו סכום. יש כאן יד מכוונת, ולא בכדי. לפיכך נקבע שכל אותם תשלומים – למזונות ולמדור שאותם שילם הנתבע במשך חיי הנישואין המשותפים – ימשיכו כפי שהיו. הוא חייב במזונות אשתו ובמדורה כפי שהיה עד כה.

הבעל הוא זה שתובע גירושין בשל המריבות והקטטות. האישה – פניה לשלום בית, ותולה את הפירוד והמריבות בחמיה ואכן יש אמתלאות מבוררות לדבריה, כפי שהתברר לפני בית הדין. נקבע כי התובע עזב את הבית ללא סיבה מוצדקת. תביעת הגירושין של התובע, נדחית.

סמכותו של ראש ההוצאה לפועל להפנות את בעלי הדין לבית המשפט "מטעמים מיוחדים" מתקיימת שעה שראש ההוצאה לפועל השתכנע כי ללא קביעת שיעורים לחוב המזונות, לא יוכל החייב לקיים את עצמו, וזאת בין אם לחייב נשקף סיכון של מאסר בשל החוב בגין המזונות ובין אם לאו. הבקשה נדחתה על הסף.

בית הדין קבע כי הסמכות לדון בענייני המזונות של בתם של הצדדים נתונה לבית הדין. האב ישלם לאם סך 1,200 ש"ח לחודש מזונות זמניים עבור בתם של הצדדים החל מיום פתיחת התיק. זכותו של האב לקזז סכומים ששילם באם שילם.