העובדה שהשופטת קיבלה החלטות דיוניות שאינן לשביעות רצון המערערים אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות. השגות אלו מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, והדברים ידועים. לפיכך, אין בהחלטות הדיוניות של השופטת כדי להקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי. 

אין הצדקה לסטות מדרך המלך של הגשת הערעורים בכל אחד מהמקרים הפרטניים בהתאם למועד הקבוע בדין. למותר לציין, ומבלי לחוות כל דעה לגבי המקרים שבפנינו, כי לבית משפט זה נתונים כלים דיוניים שונים המאפשרים לו לדון באופן יעיל בהליכים המעוררים שאלות דומות, הכל בהתאם לנסיבות העניין. 

המשיבה מוסיפה כי לא נמסרו לידיה הפרטים הנוגעים לבקשת מניין הפסילה ועל כן לא ניתן לדעת האם גילה המבקש בפני בית המשפט לתעבורה שהחליט בנידון כי הוא עומד בפני שני אישומים של נהיגה בזמן פסילת רישיון; באשר לגזר הדין טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת העבירה ואת הסכנה שהיווה לציבור הנוסעים בכביש.

בהעדר התייחסות, יישקל מינוי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. 

באמות המידה למתן רשות ערעור, נקבע שיש להתחשב בטיבה של ועדת הערר כגוף מקצועי בעל ידע ומומחיות לעניין תביעות לירידת ערך; במאפייניו המעין-שיפוטיים של ההליך לפני ועדת הערר; ובמספר הגלגולים שבהם נשמע העניין לפני בקשת רשות הערעור, ובפרט מקום שכלל הערכאות הקודמות באו לכדי מסקנה זהה. 

במסגרת הערעור טען, כי העונש שנגזר עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת. לטענתו, מייד כשנפתחה נגדו החקירה במשטרה, הודה במיוחס לו בהודאה כנה וישירה, אולם בית המשפט המחוזי לא נתן לכך כל משקל ראוי עת גזר את דינו; מציין המערער, כי הוא ביצע את המעשה על רקע מצוקה כלכלית וקלות דעת. לבסוף טוען הוא, כי הוא בן 38, גרוש ואב לילדה בת 14, עלה מרוסיה בשנת 1994 והוא תומך כלכלית בבתו ומערכת היחסים ביניהם תקינה; אין כלל מקום להשוות בין המקרים של השניים ולכן גם אין מקום להקיש עונש דומה של המערער לעומת עונשו של חברו.

המשיב יגיש תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו תגובתו לבקשה לפטור מאגרה.