ביום 9.8.2012 ניתן לעותר מעמד כראוי והונפק לו מספר תעודת זהות. ממשרד הבריאות נמסר כי ננקטים הצעדים הנדרשים לשחרורו מאשפוז. מנציבות האו"ם לפליטים נמסר כי לאור מעמדו הזמני ושחרורו הצפוי יחודשו המאמצים מצידם למצוא מדינה שתסכים לקבלו.

המערער לא הצליח להצביע על טעם מיוחד שמצדיק היענות לבקשתו להארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף, ואף לא שוכנעתי כי יש הצדקה להתערבות בשיקול דעת הרשם ובהחלטתו בענייננו. בהקשר זה לא למותר לשוב ולהזכיר את ההלכה שלפיה שיקול דעת הרשם הוא שיקול דעת רחב שערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל. 

חרף מאמציו של העותר, לא עלה בידיו להצביע על כך שבהחלטת הרשם נפלה טעות מהותית אשר תצדיק את התערבותנו, או שזו נדרשת מטעמי צדק, ומשכך אנו דוחים את עתירתו על הסף. 

המערערים אמנם טוענים כי הפקדת הסכום תכביד עליהם, אך גם אם כך הדבר – ואדגיש שוב כי הדבר לא הוכח – הרי שהכבדה גרידא אינה מצדיקה פטור מלא או חלקי מהפקדת עירבון הולם המבטיח מקור זמין ונוח לגביית הוצאות שתפסקנה למשיבים, ככל שתפסקנה; העירבון שנקבע יופקד תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.

המתלונן ירד מרכבו וניסה להימלט רגלית, אך המערער ועמו אנשים נוספים, לרבות נאשם 2, השיגוהו והכניסוהו בכוח לכלי רכב, וזאת במטרה לכלאו שלא כדין; בית המשפט המחוזי עמד על חומרת מעשי האלימות המתוארים בכתב האישום ועל הצורך לבער תופעה חברתית זו; מן הראוי להדגיש שהעונש שנגזר על המערער הינו קל באופן מובהק ביחס לחומרת העבירות, ואין כל מקום להתערב בו לקולא.

בית המשפט קמא לא התעלם מהסתירות שעלו מעדויותיהן של המתלוננות, ושאליהן הפנה אותנו בא-כוחו של המערער במהלך הדיון; טבעי הוא שבעבירות מין בתוך המשפחה, כמו במקרה שבפנינו, ייווצר שיח בין המתלוננות, מתוך רצון טבעי לחלוק בקשיים עימם נאלצו להתמודד ולמצוא נחמה אחת אצל רעותה, וכמובן אצל אימן; המדובר בקטינות שגדלו ללא דמות אב, לאחר שהקשר עם אביהן הביולוגי ניתק לחלוטין, והקושי בהגשת התלונה במקרה זה הוא מובן.

באשר לשנים האבודות, בעקבות שמיעת הצדדים המלצנו להם לבוא בדברים, והם הודיעונו כי הוסכם שהמערערת תשלם למוסד לביטוח לאומי; בכפוף לאמור נמחקים הערעור והערעור שכנגד.

דחה שר הפנים את בקשת העותרים לאיחוד משפחות, בחלקם מהיעדר טעם הומניטרי מיוחד ובחלקם גם בשל מעורבות עותרים אחדים בפלילים, שעליה אין חולק; בהיעדר תשתית של קביעת מאוימות – שבאת כוחם המלומדת דיברה עליה כעל עובדה קיימת – אין בידינו לקבוע עובדות בעניין זה. ככל שועדת המאוימים תחליט כי אכן ישנה מאוימות, הדבר עשוי להיות רלבנטי כאחד השיקולים בהקשר ההומניטרי, אם תהא פניה נוספת לועדה ההומניטרית.