המגן של המערער נמצאו בזירת האירוע והתייחסותו לסוגיה זו מצביעה על כך שפעל בקור רוח כדי לנסות ולשבש את חקירת מותו של המנוח וכן מאמתת את טענתה של נטליה כי המערער סיפר לה שאיבד את משקפי המגן שלו בליל האירוע. בית המשפט קבע גם כי התנהגות המערער לאחר קרות האירוע מושא כתב האישום - במסגרתה הותיר את המנוח מתבוסס בדמו, נטל עימו את הסכין שהייתה שייכת למנוח והשליך אותה לפח וכן הסתיר את הסכין בה הצטייד מבעוד מועד - מעידה על כך שפעל בקור רוח ולא מתוך סערת רגשות הצפויה לאחר מאבק מפתיע עם המנוח שהמערער טען שהתרחש.

העונש שנגזר על המערער הוא קשה, אך הנסיבות מצדיקות אותו: לא אבן בודדת ממרחק; לא חצץ; לא לעבר כלי רכב מוגן או משוריין; לא בחטף או באקראי, לא על דרך ההִזדמן, או בהתפרצות רגעית של כעס; לא מדובר ביחיד מר ונמהר; לא כלפי מכונית העומדת על עומדה. מדובר בבני חבורה שנתקבצו להם יחדיו, הסתתרו במארב מאחורי מכולת אשפה, וידו בלוקים, אבנים ומכל הבא ליד, מטווח קרוב ביותר, לעבר מכונית נוסעת ובה אב ובתו, נוסעים תמימים, שנקלעו אל המקום. הקלה בעונש כמוה כזילות בחיי אדם. 

העורר הפר את תנאי השחרור בערובה, ובכך הפר את אמונו של בית המשפט, וזאת במספר הזדמנויות. יתרה מזאת, העורר הפר את תנאי מעצר הבית לאחר שהוזהר על ידי בית-המשפט, הוטלה עליו חובת דיווח מיידית על כל הפרה של חובת הפיקוח, גם אם נעשה הדבר באחריותו של המפקח עצמו.  

על המבקש צו מניעה בתקופת הערעור להוכיח כי הסיכויים לזכייה בערעור הם טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור ... יחד עם זאת, דרישות אלו אינן מנותקות זו מזו ובית המשפט בוחן כמובן את הנסיבות כולן. ככל שנראים סיכויי הערעור טובים, כך יפחת הנטל המוטל על המבקש להראות כי אם לא יינתן הסעד ייגרם לו נזק, ולהיפך. ככל שנראים סיכויים הערעור קלושים, כך יצטרך המבקש להצביע על נזקים כבדים, בלתי הפיכים. 

ככל שלחברה טענות לנזקים כספיים או אחרים שנגרמו לה עקב ביטול ההיתר, הרי שהליך הדיון הנוסף איננו המקום להעלותן, ומטבע הדברים טענותיה בעניין זה שמורות לה; הקביעה כי צו ההפסקה השיפוטי ייכנס לתוקף רק בחלוף 12 חודשים מפסק הדין, נועדה לאפשר לחברה לנקוט בהליכים תכנוניים מתאימים, או להתארגן לסגירת האתר ולבחינת חלופות להעתקת מיקומו.

אין לי צורך לדון בטענות ה"קנייניות" שעלו בהחלטת ועדת הערר בדבר אי-יידוע בעלים במשותף. ייתכן ולכך ניתן למצוא פתרון, אך לא לבנייה שאינה תואמת תוכנית. 

כלל אחדות הענישה ומנגד, כמשלים, כלל הענישה האינדיבידואלית, נועדו להבטיח התאמה ראויה בין המעשה, העושה והעונש – אך אין הם מבטיחים לנאשם ענישה בנוסחה מוגדרת מראש. עקרון אחידות הענישה מצוה, כי אחריות משותפת לעבירות תבוא לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל בעתיד. 

עניין אחד מצריך בחינה נוספת קודם להכרעה שיפוטית בקשר למעמדה בישראל של הקטינה, העותרת 2. הצעד הראשון שצריך להינקט, וטרם ננקט, הוא פניה לבית המשפט למשפחה לשם תמיכה בטענת האבהות של המנוח לעותרת 2.