לא הגישה המבקשת את ההודעה שנדרשה להגיש על פי החלטתנו מיום 17.1.12. מסיבה זו, ובפרט בהינתן תוצאת פסק הדין בעניין אשבד נכסים.

השאלה היתה משמעות החתימה, ובעניין זה מן העובדות שהיו בפני בית המשפט - ולא השתנתה התמונה גם בפנינו - לא עלה כי המערער לא ידע על מה הוא חותם, אלא כי כילכל את ענייניו באופן שלא הועיל לו בטווח הארוך; ניתן רק לשער כי המערער ביקש לשמור לעצמו את כל האופציות, ואין צורך בניחושים ובספקולציות; אך הדבר נמשך זמן רב מדי, ובינתיים התרחשו דברים על סמך חתימתו. בנסיבות אלה איננו רואים כיצד נוכל להושיע לו, ואיננו נעתרים לערעור.

אף על פי ההנחה שהמשיב הינו גוף דו מהותי, הרי שככל שהדבר נוגע לענייני עריכת ההגרלות – לרבות מתן זכיונות לממכר מוצרי הפיס – יש לדון בענייניו בגדרי המשפט הפרטי, ובבתי המשפט האזרחיים; ההליך בכללותו נוגע במרחק זה או אחר במשפט הפלילי, במשפט האזרחי ובמשפט המינהלי. בבוא בית המשפט לבחון את שאלת קיומו של סעד חלופי, עליו לתת דעתו למהות הסכסוך, למבחן הסעד, לבדיקת הגורם המחליט ולרקע בדבר זכות ההחלטה. מדובר בטענה של הפרת תנאים על פי הסכם הזיכיון בין מפעל הפיס לעותר. 

חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים קובע כי בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בהחלטות של גוף מוניציפאלי בנושא הנידון ואין לראות במעורבותו משום "אישור" המחריג עניין זה מסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים, כפי שמצוין בסייג בסעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק; כלל משנה של עילת סף זו אוסר על עשיית דין עצמי וקובע כי אדם אינו ראשי לעשות כעולה על רוחו ולחפש את חסותו של בית המשפט כאשר הדבר ראוי בעיניו; התנהגות העולה עד כדי אי ניקיון כפיים, יכולה להוות, כשלעצמה עילה לדחיית העתירה.

עיון בסיכומיו של המשיב 1 מלמד כי קיימת בהם התייחסות לראיות הנוספות שהגשתן התבקשה, זאת על אף שבית המשפט טרם אישר את צירופן של הראיות; לפי סדרי הדין המקובלים בבית-משפט זה, בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור מתבררת ככלל על-ידי המותב הדן בערעור, במהלך הדיון בערעור עצמו.

הערעור נדחה ככל שהוא נוגע לממצאים עובדתיים, ולמסקנות מממצאים אלה. בכפוף לכך שהעניין מוחזר לבית המשפט המחוזי לשם הכרעה בנושא ההסדר ההומניטארי.