בית המשפט קבע כי באיזון בין חומרת המעשה לנסיבותיה האישיות של המבקשת, ידן של האחרונות על העליונה. זאת, בשל עברה הפלילי הנקי, תפקודה הנורמטיבי המובהק, סיכול הכנסה אפשרית במגזר הציבורי בעקבות הרשעה וכן התרשמותו כי אירוע זה אינו אופייני לאורחות חייה; קבעו שופטי הרוב כי יש לתת את הדעת לפגיעה הפיזית והנפשית הקשה שנגרמה למתלוננת. עוד קבעו השופטים כי פוליסת הביטוח אשר כיסתה את הפיצוי האזרחי למתלוננת בסך של 170,000 ש"ח, מראה כי אכן הייתה ציפייה מצד המבקשת לפגיעה אפשרית של הכלב; במקרה הנדון ועל אף השיקולים לחומרה, כפי שפורטו לעיל, ובאופן חריג, יש מקום לתת עדיפות לפן השיקומי האישי לאור מצבה הבריאותי של המבקשת. על כן יש מקום לשנות את האיזון שערך בית המשפט המחוזי בכל הנוגע להרשעה.

המערער לא הצליח להצביע על טעם מיוחד שמצדיק היענות לבקשתו להארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף, ואף לא שוכנעתי כי יש הצדקה להתערבות בשיקול דעת הרשם ובהחלטתו בענייננו. בהקשר זה לא למותר לשוב ולהזכיר את ההלכה שלפיה שיקול דעת הרשם הוא שיקול דעת רחב שערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל. 

ביום 9.8.2012 ניתן לעותר מעמד כראוי והונפק לו מספר תעודת זהות. ממשרד הבריאות נמסר כי ננקטים הצעדים הנדרשים לשחרורו מאשפוז. מנציבות האו"ם לפליטים נמסר כי לאור מעמדו הזמני ושחרורו הצפוי יחודשו המאמצים מצידם למצוא מדינה שתסכים לקבלו.

חרף מאמציו של העותר, לא עלה בידיו להצביע על כך שבהחלטת הרשם נפלה טעות מהותית אשר תצדיק את התערבותנו, או שזו נדרשת מטעמי צדק, ומשכך אנו דוחים את עתירתו על הסף. 

המערערים אמנם טוענים כי הפקדת הסכום תכביד עליהם, אך גם אם כך הדבר – ואדגיש שוב כי הדבר לא הוכח – הרי שהכבדה גרידא אינה מצדיקה פטור מלא או חלקי מהפקדת עירבון הולם המבטיח מקור זמין ונוח לגביית הוצאות שתפסקנה למשיבים, ככל שתפסקנה; העירבון שנקבע יופקד תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.

המתלונן ירד מרכבו וניסה להימלט רגלית, אך המערער ועמו אנשים נוספים, לרבות נאשם 2, השיגוהו והכניסוהו בכוח לכלי רכב, וזאת במטרה לכלאו שלא כדין; בית המשפט המחוזי עמד על חומרת מעשי האלימות המתוארים בכתב האישום ועל הצורך לבער תופעה חברתית זו; מן הראוי להדגיש שהעונש שנגזר על המערער הינו קל באופן מובהק ביחס לחומרת העבירות, ואין כל מקום להתערב בו לקולא.

בית המשפט קמא לא התעלם מהסתירות שעלו מעדויותיהן של המתלוננות, ושאליהן הפנה אותנו בא-כוחו של המערער במהלך הדיון; טבעי הוא שבעבירות מין בתוך המשפחה, כמו במקרה שבפנינו, ייווצר שיח בין המתלוננות, מתוך רצון טבעי לחלוק בקשיים עימם נאלצו להתמודד ולמצוא נחמה אחת אצל רעותה, וכמובן אצל אימן; המדובר בקטינות שגדלו ללא דמות אב, לאחר שהקשר עם אביהן הביולוגי ניתק לחלוטין, והקושי בהגשת התלונה במקרה זה הוא מובן.

באשר לשנים האבודות, בעקבות שמיעת הצדדים המלצנו להם לבוא בדברים, והם הודיעונו כי הוסכם שהמערערת תשלם למוסד לביטוח לאומי; בכפוף לאמור נמחקים הערעור והערעור שכנגד.