מתגובת המשיבים לעתירה עולה כי ביום 12.11.2012 נשלח לעותר מענה מפורט לתלונה האמורה, ומשכך העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק.  

לעותרים קיים, אפוא, סעד חלופי בדרך של פנייה לבית משפט לעניינים מנהליים; מאחר וקיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בבקשת העותרים, אין מקום לדון בעתירה בערכאה זו.

כלל ידוע הוא, כי בית-משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר, אלא באותם מקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים; המקרה שלפניי איננו מעלה כל שאלה משפטית, או סוגיה עקרונית בעלת חשיבות מיוחדת, וכי, הלכה למעשה, הבקשה מצטמצמת, על-פי טיבה, לשאלות הקשורות בעניינו הפרטי של המבקש. מטעם זה בלבד, יש מקום לדחות את הבקשה.

הערעור שבפנינו מעלה שתי סוגיות נפרדות, האחת נוגעת לאגרת אשפה והאחרת לאגרת כיבוי אש, הערעור מתקבל ככל שמדובר בעניין אגרת האשפה. בעניין אגרת כיבוי אש יישאר הערעור תלוי ועומד וימתין להכרעה בסוגיית איחוד ההליכים.

משנמצא עתה המערער במאסר והחל הליך שיקומי במסגרתו כנמסר, נראה כי אין עוד מקום לשוב אחורנית, על-ידי התערבות בהכרעתו של בית המשפט קמא. כעת יש לקוות כי המערער ילמד את הלקח וישתלב בהצלחה בהמשך במסגרות הקיימות בבית הסוהר. התמורה בגמילה ובשיקום היא רווח של המערער עצמו - אם גם של החברה - ועליו להפנים זאת.

לאחר שנערך לעותרים שימוע, החליט המשיב ביום 13.9.2011 לדחות את בקשותיהם וערר שהגישו העותרים נדחה על-ידי המשיב ביום 4.1.2012. לטענת העותרים הם עומדים בתנאים שנקבעו בהחלטת הממשלה 2492 ומכאן עתירתם כי נורה למשיב לשנות את החלטתו ולקבל את בקשותיהם; לעותרים קיים סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים ומשכך דינה של עתירה זו להימחק.