בנסיבות רגילות של בני זוג שנישאו בגיל מבוגר בנישואין שניים כאשר האישה נישאת גם לצורך ביטחון כלכלי ישנה פעמים רבות עדיפות לסיים את כל ההליכים הרכושיים לפני סידור הגט. כך גם העדיף ביה"ד הרבני הגדול שייעשה במקרה דנן.

על-פי ההסכם שניתן לו תוקף של פסק-הדין, הבנות הינן בהחזקת האם, ואמורות היו לדור בבית האם עד לגיל 21. אם הבעל יזכה בתביעתו להעברת המשמורת, ייווצרו שינויי נסיבות שיצדיקו דיון בתביעתו להחזר חלקי של "רכיב המדור" שהובלע במסגרת העברת חלקו בבית על שם האם. 

יש לקבוע כי תביעת הגירושין כנה, והעניינים שנכרכו בה נכרכו בכנות וכדין. הסמכות לדון בכל אלו, נתונה לבית-הדין הרבני.

לאחר שמיעת הצדדים ולפי החומר שבתיק פוסק בית-הדין, שהבעל אלמוני חייב במזונות אשתו פלונית. היות והאישה עובדת ומשתכרת למחייתה, פוסק בית-הדין לחייב את הבעל לשלם למזונות אשתו סך 300 דולר לחודש. סכום זה יופקד בחשבון הבנק של האישה.

סעיף המזונות בהסכם הגירושין שנחתם בזמן הגירושין אינו בתוקף עקב שינוי הנסיבות אשר אינן כלולות מלכתחילה בהתחייבות זו של האב, ולפיכך הבעל-האב פטור מחיובו לשלם מזונות עבור הבן אלמוני והבת אלמונית. 

פעמים שתביעת הגירושין מוגשת למרות האהבה שקיימת בין הצדדים או לפחות מצד אחד. בבחינת "אהבתי את אשתי אבל נאלץ אני להוציאה לחופשי" באמצעות הגשת תביעת גירושין. לחילופין כידוע כאשר אנשים יוצאים למאבק לא מתוך שנאה כאמור הרי הם מכינים את עצמם לדורון ולמלחמה. ולכן אם במקביל לתביעת הגירושין הבעל מנסה להשיב את שלום בית, אין בכך לאבחן התנהלות שכזו "בחוסר כנות" אלא "בחוסר השלמה", עם המציאות הכואבת. שהרי התדרדרות במערכת היחסים שבין הצדדים אינה חזותית אלא אמיתית, והיא ההוכחה לכנות התביעה למרות קושי ההשלמה מהבחינה הרגשית של הבעל. 

ביה"ד דוחה את תביעתו של הבעל לגירושין, וזאת לאור דרישתה של האישה לפעול להשבת שלום ביתה ולאור העובדה שבמצב הדברים הנוכחי בו הבעל חי עם אישה אחרת – לא ניתן לבחון כדבעי את הסיכוי להשבת שלום ביתם של הצדדים על כנו.תביעת האישה לשלום בית נדחית לאור הספק בכנות תביעתה של האישה. ביה"ד ממליץ לצדדים לגבש הסכם גירושין הוגן וכולל כדי לפתוח פתח תקווה לחיים טובים יותר לשני הצדדים. תביעת השלמת המזונות של האישה נדחית היות ולאור מערכת היחסים המתוארת בגוף פסק-הדין ולאור הספק בכנות תביעתה של האישה. ביה"ד מורה בזאת על ביטול הצו למדור ספציפי אשר ניתן בתיק זה. זאת ועוד, הדירה שבנדון גדולה ביותר ולאור חובותיו הגדולים של הבעל ולאור העובדה שאינו דר עמה – הרי ודאי שאין לחייבו במדור ספציפי זה.

ישנה בעיתיות בהתנהלותו של הבעל המפצל את תביעותיו בין בית-הדין ובין בית-המשפט מתוך מגמה ברורה להשיג בפיצול את "המיטב והמרב". בית-הדין שהעדר גורף של פירוט רכוש כשהוא מלווה בפיצול התביעה הרכושית בין בית-המשפט ובין בית-הדין יוצר תמונה ברורה וחדה של כריכה שאינה כנה - הסמכות בתביעה הרכושית אינה נתונה לבית-הדין.  

אמנם חברה מוגדרת כגוף משפטי בפני עצמו, אולם ברור שבעל מניות בחברה הינו "בעל רכוש", ואין ספק כי המקום לדון בבעלות על מניות של בעל או אישה בחברה הינו בערכאה הדנה על כלל העניינים הרכושיים של בני הזוג, וכתוצאה מכך ה"חברה" כישות משפטית נפרדת מחוייבת לפעול על-פי הוראות פסק-הדין, ואם לא תעשה כך יש לתובעה בערכאה המתאימה. לאור האמור, מחליט בית-הדין כי הסמכות לדון בנוגע לזכויותיהם של הבעל והאישה במניות החברה נתונה לבית-הדין הרבני.

איחוד הדיון בתביעות השונות יש בו כדי למנוע את הנזק שבפיצול הדיונים בשתי ערכאות שונות, פיצול שבמקרים רבים מסב לצדדים הוצאות נוספות ועיכובים משמעותיים עד להשלמת ההליכים. בשולי פסק-הדין, רואה בית-הדין בהערכה את התנהלות בית-המשפט בהיבט של שמירת עקרון כיבוד הערכאות.