לא מצאתי כי נפל פגם במסקנה לפיה מאזן הנוחות פועל פה לטובת המשיב 1. משמעות עיכוב הביצוע איננה שלילת מלוא ההטבות להם זכאים נכי צה"ל, אלא רק השהיית ביניים של התשלומים הרטרואקטיביים שמכח כללי משרד הבטחון (שמוענקים כאמור מעבר לחוק הנכים), והכל בכפוף להכרעה בערעור בדבר מידת הרטרואקטיביות שלהם. בהקשר זה יש מקום להוסיף, כי במידה ויבוטל עיכוב הביצוע החלקי כמבוקש, והערעור יתקבל בסופו של דבר –המלאכה של גביית השבתם של תשלומי היתר שיווצרו כתוצאה מכך עלולה להיתקל בקשיים מרובים. לפיכך, נראה שמאזן הנוחות אכן נוטה,לטובת המשיב 1, כפי שקבעתי בהחלטתי מתאריך 17.11.2010. 

פסק הדין בערעור אינו סותר הלכה קיימת, ואינו קובע הלכה או חידוש. למעשה, המבקש אף אינו טוען כן; כל שנטען הוא, כי פסק הדין "עומד בסתירה לגישתו של בית משפט נכבד זה ובין היתר הגישה הליברלית בקשר לרישיונות הנהיגה, נוכח המטרה הסוציאלית של חוק הפלת"ד". ברי, כי נימוקיו המעורפלים של המבקש אינם באים בגדרן של העילות המנויות בחוק, העשויות להצדיק קיום דיון נוסף. "גישה" אינה הלכה. המעיין בבקשה אינו יכול שלא להתרשם כי מדובר בניסיון להשיג ערעור נוסף. הבקשה שזורה בנסיבות הקונקרטיות של העניין.

הבקשה תועבר לדיון בפני הרכב של שלושה. 

לאחר שמיעת טיעונים ובהמלצתנו מחקו הצדדים את ערעוריהם. הערעורים נמחקים בהתאם, בלא צו להוצאות. 

במסמך זה סימני שאלה וכשלעצמו אין בו די, אף כי איננו נועלים את הדלת בפני בקשה חדשה לפשיטת רגל, תוך הוכחת עובדות חדשות כאלה ואחרות. המנהל המיוחד טען, מעבר להתנהלות המערער, כי ישנו בפועל סכום של כמה עשרות אלפי שקלים, שאילולא הועבר חלקו בדירת ירושה לאחיו - היו מגיעים לקופת הכינוס. באת כוח הכונס הרשמי הצטרפה לטענות המנהל המיוחד, וציינה כי טענות חדשות מקומן בהליך חדש.

וכדי לאפשר קיום המשפט תוך ייצוג הנאשמים בתיק חמור, אנו מציעים את ההסדר כלהלן: הצדדים יפנו לבית המשפט המחוזי בהסכמה לדחיית מועדי נובמבר. אנו ממליצים לפני בית המשפט, בדחילו ורחימו, לשקול זאת. מועדי דצמבר יתקיימו כסדרם, פרט לכך שככל שיהא עו"ד עופרי במילואים ולא יוכל לשנות זאת, יעשה כל מאמץ שיהא נוכח נציג ממשרדו במועדים אלה בבית המשפט; והפרקליטות תעשה מאמץ, שאף כי הצהירה שהכל שלוב, שיועדו עדים שעניינו של משיב 3 פחות דומיננטי בהם. 

בקשה לתיקון של בקשה לאישור תובענה ייצוגית תיבחן לפי אמת-המידה שהתוותה בפסיקתנו לתיקון כתבי טענות, תוך מתן משקל למאפייניו הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית והשלכתם על האינטרסים המתחרים: אינטרס הציבור בניהול תובענות ייצוגיות מוצדקות, בעיית הנציג המובנית, פער המידע האינהרנטי בין הצדדים, והצורך לפרוש במועד הגשת בקשת האישור את התשתית העובדתית, המשפטית והראייתית כולה. מנגד, בית המשפט יביא בחשבון את הסכנות הטמונות בניצול לרעה של מוסד התובענה הייצוגית לציבור ולנתבע: החשש מתובענות סרק שאינן מגלות עילה והחשש לשימוש בתובענה הייצוגית לצורך יצירת לחץ בלתי הוגן על הנתבע.

שמיעת העררים במועד שקבע בית המשפט המחוזי, שעות מספר לפני תום מעצרם של העוררים, מעורר קושי. על מנת שעררם לא יתייתר מתוכן, נעתר אני לבקשתם ומורה כי הדיון בעררים ייערך היום, 22.11.2012 לפני בית המשפט המחוזי בנצרת בכל שעה שתיקבע בהתאם לאילוצי יומנו של בית המשפט המחוזי הנכבד. 

צודקות המשיבות כי בטענת המערער בדבר אופיו הציבורי של הערעור אין כדי להוביל למתן פטור מהפקדת עירבון או לקביעת עירבון ב"שיעור מינימאלי", שכן לא אחת נקבע שבעצם הטענה כי להליך חשיבות ציבורית אין כדי להקים עילה לפטור מתשלום עירבון, והחובה להפקידו בעינה עומדת. בהתאם, בהיעדר טענה מבוססת בעניין חוסר אפשרות כלכלית להפקיד עירבון, אין בדרך-כלל הצדקה לפטור מעירבון או לקביעת עירבון בסכום זניח שאינו משקף את ההוצאות שעשויות להיפסק בתום ההליך. יחד עם זאת, כאשר מדובר בהליכים בעלי משמעות ציבורית כללית אכן יש לכך השלכה אפשרית על שיעור העירבון, הכל בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי.  

באיזון בין שיקולים אלו החלטתי לקבל את הבקשה להארכת מועד, אך להתנות את קבלתה לרישום של בקשת רשות הערעור שצורפה לבקשת הארכה באישור שתציג המבקשת, תוך 7 ימים ממועד המצאת החלטה זו, לפיו שילמה למשיבים 1-2 הוצאות בסך של 2,500 ש"ח.