יציאתו של אסיר לחופשה היא פריבילגיה, שההחלטה בעניינה מסורה בידיהן של הרשויות המוסמכות. בענייננו, למבקש עבר פלילי מכביד ביותר, כאשר בין היתר הוא לא השתלב בתוכנית השיקום שהוצעה לו. בנסיבות אלה, נראה כי החלטת המשיב היא סבירה ומאזנת כראוי בין הצורך להגן על שלום הציבור לבין רווחתו של המבקש. עם זאת, ראוי שהמשיב יחזור ויעשה מאמץ למצוא מתווה שיקומי שיהלום את צרכיו ורצונותיו של המבקש, על מנת לסייע למבקש לצאת את בית הכלא ברגל ימין, לאחר מאסרו הממושך. 

לגבי עוצמת עילת המעצר נגד המשיב, מעמדו הבכיר של המשיב, והמעשים המיוחסים לו, מעידים, לכאורה, על מסוכנות, המצדיקה, מבחינה עקרונית, את מעצרו. עם זאת, יש לבחון עתה את השאלה האם נוכח חלוף הזמן, גוברים, בעת הנוכחית, השיקולים התומכים בשחרורו של המשיב ממעצר, על אלה המצדיקים את המשך שהייתו במעצר. האיזון הראוי מוביל לכך שניתן יהיה לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שאותה יציע, ובלבד שתנאיה יעלו בקנה אחד עם התנאים, אשר נקבעו על ידי השופט רובינשטיין בפיסקה י"ג ל-בש"פ 9577/11 זלום נ' מדינת ישראל.

לצורך הכרעה בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, יש לבחון, בין היתר, האם משך הזמן שחלף מיום הגשת כתב האישום מביא לשינוי נקודת האיזון עד כדי הטיית הכף לעבר שחרורו של הנאשם ממעצר. הפרמטרים המרכזיים הנלקחים בחשבון במסגרת זו הם, בין היתר, אלה: קצב התקדמות ההליך העיקרי והצפי באשר למועד סיומו, עוצמת עילת המעצר נגד הנאשם, וקיומה של חלופת מעצר הולמת, בהתחשב בנסיבות. מעמדם המרכזי, לכאורה, של המשיבים, בארגון החמאס, בשילוב עם המעשים המיוחסים להם – מעידים על מסוכנות בעוצמה רבה יחסית.  

במסגרת זו, מקובלת עלינו טענת הצדדים כי העונש שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון מצוי בטווח הענישה לעבירות מסוג זה, בהתחשב בחסכון בזמן השיפוטי עקב קיומו של הסדר הטיעון. זאת, אף אם מדובר בעונש מקל באופן יחסי. על כן, נדמה שלא נפל פגם בהסדר הטיעון המצדיק את דחייתו, נוכח כל האמור ונוכח הסכמת המשיבה, הערעור מתקבל, עונשו של המערער יופחת ויעמוד על 22 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

ענייננו כאמור בבקשת רשות לערור "בגלגול שלישי". אמנם, איננו מצויים בתחומו של הדין האזרחי, והחלת אמות המידה הקבועות בהלכה שקבע הנשיא שמגר בר"ע 103/82 ‏חניון חיפה בע"מ על הליכי מעצר - אינה בהכרח ממצה. ואולם, אין פירוש הדבר כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות לערור, על בית משפט זה להמיר את שיקול דעתן של הערכאות דלמטה בשיקול דעתו שלו. בית משפט זה חזר והדגיש כי בבקשות מסוג זה נדרשות נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו דיון בגלגול שלישי.  

בית המשפט קמא בחן את טענותיו של זייתון בדבר אחריותו של הבנק להיווצרות החוב, ודחה אותן אחת לאחת מן הנימוקים שפורטו לעיל. נימוקים אלה מקובלים עליי כולם ולא מצאתי בטיעוני זייתון טענה מבוררת כלשהי המצדיקה התערבות בהם, לרבות הטענה כאילו קביעותיו של בית המשפט קמא לעניין החוב ולעניין המשכנתא אינן עולות בקנה אחד, ולא היא.

העתירה, שהוגשה בתאריך 4.4.2013, מופנית נגד צו מניעת מפגש עם עורך דין, אשר תוקפו פג בתאריך 3.4.2013. בנסיבות אלו אין מנוס ממחיקת העתירה.

על בית המשפט לתת משקל ניכר לשיקולי שיקום כאשר הוא בא לדון בעונשו של אדם, ונראה כי בהליך הנוכחי המערער אכן נרתם מרצונו להליך השיקומי. כמו כן, ראוי לציון שיתוף הפעולה המלא שלו עם רשויות החקירה. בנוסף, העובדה שהמערער הודה בעבירה בסעיף האישום הראשון מרצונו, ללא כל תמריץ, ולמעשה היה הראשון שחשף אותה, מעידה על חרטה עמוקה. אולם, שיקולים אלה אינם עומדים בגפם ויש לשקללם, בין היתר, עם שיקולי הגנה על אינטרס הציבור. במקרה זה, על אף רצונו העז של המערער להשתקם, לא ניתן להתעלם מהערכת המסוכנות הגבוהה, והחשש הממשי שהמערער ישוב ויבצע מעשים נוספים בקטינים.

בנסיבות העניין, ובהעדר הצדקה להמשך עיכוב ביצוע העונש, הבקשה נדחית בזאת, והמבקש יתייצב לביצוע עונש המאסר, ביום 11.2.2013, עד לשעה 09:00, בימ"ר הדרים.

לא פעם נפסק כי המדיניות המקובלת היא שבכפוף למקרים חריגים וקיצוניים, אין להתערב התערבות מקדמית בתוכנם של כתבי טענות המוגשים לבית-המשפט. הקביעה אם מדובר בטענות חדשות, כמו גם ההחלטה אם להתיר את העלאתן, מסורה ככלל לשיקול דעתו של ההרכב שידון בהליך.