נראה כי, במקרה דנן, בית משפט קמא שקל ואיזן כראוי בין כלל השיקולים הרלבנטיים, וכי גזר דינו מבוסס ומנומק היטב. לא נעלמו מעיניו נסיבות העומדות לזכותו של המערער, לרבות עברו הנקי; העובדה כי המערער מתפקד, ביתר מסגרות חייו, בצורה נורמטיבית; ויתר נסיבותיו האישיות. יחד עם זאת, אין בכל אלו כדי להקהות מחומרת מעשיו הקשים והאכזריים של המערער, אשר, לטעמי, מחייבים תגובה ענישתית משמעותית, הנותנת ביטוי הולם לסלידה החברתית ממעשים כגון דא. 

ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה. בנוסף, כדי להוכיח טענת "סוכן מדיח" ובכך להקים טענת "הגנה מן הצדק" יש להוכיח שני מבחנים - המבחן האובייקטיבי בוחן את פעולת הרשות ובודק האם נפל פגם חמור בהתנהלותה, והמבחן הסובייקטיבי בוחן את נטייתו הסובייקטיבית של הנאשם לבצע את העבירה.   

הבקשה במתכונת בה הוגשה אינה כוללת פירוט מספק להוכחת מצבו הכלכלי של המערער. כך, לא פירט המערער מה סך הכנסותיו, מה סך הוצאותיו ואילו נכסים ברשותו. המערער לא התייחס בבקשתו לשאלת יכולתו לגייס את סכום העירבון בעזרת סביבתו הקרובה. כן לא ניתן להתעלם מטענת המשיב 1, לפיה המערער טרם שילם לידיו את ההוצאות שנפסקו לטובתו בבית המשפט קמא. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהסדר הנושים שקיים לגבי המערער.     

בתיק המוצגים המוגש בהליך ערעור מותר לכלול, בהתאם לתקנות 437(א) ו-457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות"; "בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט של ערעור" זולת אם בית המשפט התיר הבאתן. כמו כן, בהתאם להנחיה 7(ב) להנחיות נשיאת בית-המשפט העליון, כל עוד לא הוחלט להתיר הגשת ראיה "לא תהיה בסיכומים בכתב התייחסות לראיה שהגשתה התבקשה ולא ניתן יהיה לצרפה לתיק המוצגים".

במקרה דנן, עסקינן בבקשת רשות ערעור הנוגעת לחומרת העונש בלבד. כפי שנפסק, לא אחת, טענות אלה אינן מהוות סיבה מספקת ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, וזאת, למעט במקרים של סטייה מהותית מרף הענישה הראוי בעבירות דומות. כמו כן, ההליך בפני בית משפט זה לא נועד לאפשר "מקצה שיפורים" על הכרעות משפטיות קודמות בעניינו של המבקש. מדובר, במקרה שלפנינו, בעבירות חמורות, אשר היקפן מעיד כי הדבר הפך לאורח חיים עבור המבקש.

חומרת העונש אמורה ליתן ביטוי לכלל הנסיבות, ולא רק למעשה ההמתה עצמו, ולכן מעשה העבירה כאן והשתלשלות האירועים אינם מאפשרים להסתפק בעונש קל מזה שהושת על המערער. חמורה במיוחד העובדה שהמערער, לאחר שהתחוור לו כי המנוח איבד את הכרתו, נמנע במשך שעות מלהזעיק טיפול רפואי, ובמקום זאת העדיף לטשטש את מעורבותו באירוע, תוך ביצוע עבירה של הדחה בחקירה. נסיבות חייו הלא פשוטות של המערער קיבלו ביטוי הולם בגזר הדין; עם זאת, אין זו הפעם הראשונה שהמערער בוחר בדרך האלימות.  

מדינה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם התופעה של התפרעות-רבתי כנגד אנשי משטרה העושים תפקידם, שכן אם לא נילחם בתופעה זו עד חורמה, יווצרו מקומות "אקס-טריטוריאליים" בהם אין למשטרה דריסת רגל ולית דין ולית דיין. כמו כן, לעוררים שמורה כמובן הזכות לטעון, במסגרת התיק העיקרי, לאכיפה בררנית, אך בשלב זה של מעצר עד לתום ההליכים, אין בטענה זו בכדי לסייע להם. כידוע, יש קשר בין עוצמת הראיות לבין חלופת מעצר. 

סעיף 7 לחוק ההתיישנות מתווה הסדר התיישנות מיוחד לתביעות שעילתן תרמית. לצורך תחילת מרוץ ההתישנות, הידיעה הנדרשת היא ידיעה סובייקטיבית של דבר התרמית. הנתונים האובייקטיביים של המקרה עשויים לסייע גם הם בקביעת מועד הידיעה. לצורך הפעלת שעון ההתיישנות נדרשת ידיעה ממשית וסובייקטיבית. בנוסף, מורכבות הטענות המקדמיות במקרה שלפנינו, בפן העובדתי והמשפטי, מהווה אינדיקציה לכך שלא ניתן לדחות את התובענה על הסף.   

הפער הקיצוני בין המהירות המירבית המותרת בדרך לא עירונית לבין מהירות השיא בה נהג המבקש, מעידה כלשעצמה על קיומו של יסוד נפשי במבקש, ומשכך נקבע, בצדק, כי יש ליסוד זה ביטוי בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו. יצויין כי סעיף 22 לחוק העונשין מאבחן בין שלב ההרשעה בעבירת אחריות קפידה, בו נבחנת הוכחת היסוד העובדתי של העבירה, לבין שלב גזירת הדין, המאפשר להשית על הנאשם גם עונש מאסר, רק אם עמדה התביעה בנטל להוכיח קיומו של יסוד נפשי מסוג מחשבה פלילית או רשלנות.    

סעיפים 1(5) ו- 1(6) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) מציגים שתי חלופות, אשר החלטת בית המשפט קמא במקרה דנן באה בגדר כל אחת משתיהן, בין אם תחת התיבה הנוגעת ל"שאלות המוצגות לעדים" ובין אם תחת התיבה הנוגעת ל"אופן הגשת העדויות", וזאת לגבי מקרים בהם לא תינתן רשות ערעור. כן חזקה על בית משפט קמא כי יבדוק אם יש מקום להכריז על העד כ"עד עוין" וכפועל היוצא מכך האם יש לאפשר את חקירתו על דרך של חקירה שכנגד.