נקבע שוב ושוב כי מתן היתר להביא ראיות לסתור קביעה רפואית על-פי דין, שמור למקרים יוצאי דופן ואין לאפשר זאת באורח שיגרתי, על מנת שלא תסוכל כוונת המחוקק, לפיה כאשר הנכות נקבעה על-פי דין תשמש קביעה זו גם בתביעה שעל-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. היתר להביא ראיות לסתור יינתן כאשר מתברר שנפל פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הרשות המוסמכת לקבוע את הנכות על-פי דין, או כאשר קיימים טעמים עובדתיים ממשיים המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאשורו.  

תנאי סף לעריכת דיון נוסף הוא שבפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה, וזו צריכה להיעשות באופן מפורש וגלוי. השאלה היא אם נפסקה הלכה חדשה, הגלויה על פני הפסק. כאשר בעל הדין שנמנע מלחקור הביא ראיות אחרות, אין זה מחובתו של בית המשפט להתעלם מאותן ראיות רק מפאת העדר שימוש בזכות לחקור עד בחקירה נגדית. כמו כן, נטייתם של מתלוננים בעבירות מין להתלונן מאוחר אין משמעה שלא יתכנו נסיבות שלמרות נטייה זו יימצא במקרה פרטני שאין הסבר סביר לכבישת התלונה.

אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות שעניינן בסעדים זמניים, למעט במצבים חריגים. תקנה 388(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט רשאי, "אם הדבר נראה לו צודק ונוח" למנות כונס נכסים אף לפני מתן פסק-הדין. מינוי כונס נכסים הוא סעד מן היושר אשר אינו ניתן כדבר שבשגרה. על-פי תקנה 387ב לתקנות, תנאי למינוי כונס נכסים זמני הוא קיומן של ראיות מהימנות לכאורה להוכחת עילת התובענה, וקיומן של ראיות מהימנות לחשש ממשי מפני פגיעה בנכסים מבלעדי הצו המבוקש. 

העותר מלין כאמור על ארבעה סוגי מידע שלא הועבר לו: חקירות המורים הנוספים; סיכומי החקירה שערכו חוקרי המשטרה; תעודת הבוגר שנשללה ממנו, וחקירותיהם של מר אכרם וד"ר אשכנזי. באשר לסוג המידע הראשון, מקובלת עלינו טענת המדינה לפיה "מסירתן [של ההודעות] תהווה פגיעה בפרטיותם של הנחקרים, באשר לסיכומי החקירה, הרי שמדובר במובהק בתרשומת פנימית, ביחס להשבת תעודת הבוגר של העותר, הרי כפי שעולה מדברי המשיבה, שלילת התעודה מקורה בהחלטת אוניברסיטת המברסייד, אשר מרישומיה עולה כי העותר אינו זכאי לתארים מן המוסד. באשר לחקירותיהם של מר אכרם וד"ר אשכנזי, הרי שמהודעת המדינה עולה כי חקירות אלה אינן מצויות בתיק החקירה של העותר, ולפנים משורת הדין נכונה המדינה לבחון את אפשרות מסירתן לעותר.   

נטייתה של ערכאת הערעור הינה שלא להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית לאחר שזו התרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים. במקרה דנן, להלכת אי ההתערבות ישנה חשיבות מיוחדת לאור הצורך המיוחד להתרשם באופן בלתי אמצעי מאישיותו המורכבת של המערער בשים לב ללקותו הנפשית. הערך המוגן שביסוד עבירה על פי סעיף 249 לחוק העונשין הוא מניעת הכשלת ההליך השיפוטי באמצעות הטרדתם של עדים על מנת לגרום להם שלא לשתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק.

עקרון "פלגינן דיבורא", לפיו דבריהם של עדים אינם עשויים מקשה אחת וכי בסמכותו של בית המשפט להבחין בין אמירותיהם השקריות לאמירותיהם הכנות, כך שעל האחרונות ניתן יהיה להתבסס לצורך הרשעה – זכה לעיגון חוזר ונשנה בפסיקתו של בית משפט זה. לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וכך גם לגבי העונש שגזרה הערכאה הדיונית, פרט למקרים חריגים. הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות תתאפשר רק כאשר המסקנה העולה מהראיות הנסיבתיות או מתצריפן גוברת על כל תזה חלופית סבירה אחרת. 

ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה. כבר נקבע, כי עבירת ההצתה הינה מן החמורות שבעבירות. בית המשפט המחוזי לקח בחשבון במסגרת שיקוליו את הסכם הסולחה, הגם שבהסכם אין לקיחת אחריות מצד המערער והוא לא חתום עליו.  

נקודת המוצא לבחינת העונש ההולם דבר עבירה הוא בקביעת מתחם הענישה הראוי לעבירה בנסיבותיה (ובכללן מידת האשם של מבצע העבירה). אין לקבוע מתחם ענישה כללי, הכולל קשת רחבה מאוד של מעשים אפשריים. העיון בפסיקה מעלה שמתחם הענישה הראוי לעבירות שוד שבוצעו באופן "ספונטאני", ללא תכנון מוקדם וללא שימוש בנשק, תוך שלנפגע העבירה נגרמו נזקים שאינם חמורים, עומד על תקופה של בין שישה חודשי מאסר לבין שתי שנות מאסר.

התוצאה היא שיש מקום לערוך מעין "פלגינן הכרעה" לגבי שתי הדירות. הדבר מתיישב עם העקרונות המחייבים במתן סעד זמני, לרבות השיקול של מאזן הנוחות. אין דינה של דירה ריקה כדינה של דירת מגורים. לנוכח האמור, הבקשה מתקבלת באופן הבא: ניתנים בזאת צווים זמניים, כמבוקש ברישא לבקשה, ביחס לדירה 64 בגוש 6142 חלקה 387 בלבד (להלן: הדירה). הליכי מכירת הדירה על ידי כונס הנכסים, פינוי הדירה וביצוע דיספוזיציה בדירה – יעוכבו, והכל עד למתן החלטה אחרת או פסק דין בערעור. 

סכסוך במשפחה הינו בעל רגישות ומלווה במתח, במיוחד כאשר מתנהל הליך משפטי. כתוצאה מכך, בעל דין עלול לחוש שהמותב היושב בדין אינו נוטה לטובתו. אולם, ניכר מהחלטות בית המשפט כי הוא פועל ברצינות, בהגינות, במקצועיות, ביעילות וברגישות, תוך שטובת הבת לנגד עיניו.