סעיף 1(10) לצו בתי משפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) קובע כי  לא תינתן רשות ערעור על החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי. מכל מקום, ושמא נכלל העניין בחריגים שבסיפא לסעיף 1(10) הנ"ל, כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית באשר לאופן ניהול הדיון שלפניה. זאת, להוציא מצבים חריגים שבהם החלטת הערכאה הדיונית עומדת בניגוד לדין או שיש בה כדי לגרום עיוות דין למי מן המתדיינים.

המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו שלושים ימים, ונקודת המוצא היא כי הנטל על המבקשים להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת להגשת הערעור. טעות במניין הימים אינה בבחינת "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הליך ערעורי וכבר נקבע לא אחת כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו בבחינת דין "ידוע וברור". יחד עם זאת, אין מדובר בשלילה מוחלטת של מתן ארכה, כאשר האיחור נובע מטעות שבדין אלא יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הייחודיות.     

משהחל המערער בהתמחות ועתיד הוא להגיש בקשה חדשה למשיבה לקיצור תקופת ההתמחות ולפטור ממבחן, הרי שהמערער אינו עומד עוד על כך שיכירו בתקופת התמחותו שבוצעה בשנת 2005. ערעורו התייתר אפוא ולכן אנו מורים על מחיקתו. ברי כי ככל שיבקש המערער להשיג על החלטת המשיבה בבקשה החדשה שיגיש, יוכל הוא לפנות למסגרות המקובלות לצורך כך ואין זה עוד מעניינו של תיק זה. 

משהמערער שכנגד לא העלה בבקשתו כל טענה לחוסר יכולת כלכלית להפקיד עירבון בהליך אין מקום להיעתר לבקשתו, והיא נדחית, אפוא.  

בחנתי את הבקשה לגופה ועיון בה מעלה כי היא אינה מקימה עילה להיעתר לה. טענת המבקש לפיה לא כלל את כל הסעדים המבוקשים בעתירה בשל "טעות קולמוס של תום לב" אינה ברורה ולמעשה המבקש עותר לתיקון העתירה שהגיש לאחר שכבר ניתן בה פסק דין ולכך לא ניתן להיעתר. כמו כן, אין כל תוחלת להיעתר לבקשה להארכת מועד שכן הבקשה לתיקון טעות שהגשתה מתבקשת אינה מגלה על פניה טעם מבורר לתיקון פסק הדין שניתן בעניינו של המבקש מחמת "טעות" כהגדרתה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, והטענות המועלות על ידו הן ערעוריות במהותן.

בהינתן העובדה שהערעור מופנה כלפי החלטה שלא "להחיות" הליך אשר נמחק נוכח העובדה שלא שולמה בו אגרה, ועל מנת להימנע מ"מעגל שוטה", פטור המבקש מתשלום אגרה בגין ההליך.

ההליך המתנהל בפני בית המשפט הצבאי הוא הליך של הפעלת ביקורת שיפוטית, אף שמדובר בהליך בעל אופי מיוחד. לבית המשפט הצבאי נתונה הסמכות לזמן את נציג השב"כ לדיון. עם זאת, לא קיימת חובה לזמן את הנציג. העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הצבאי, אשר הפעיל את שיקול דעתו כהלכה: הוא פעל באופן מדורג, כאשר הציע כי תחילה יבוררו השאלות עם נציגת התביעה הצבאית, לפני זימונו של נציג השב"כ.    

לאחר בחינת טענות הצדדים מזה ומזה סבורני כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. סיכויי הערעור אינם גבוהים באופן מיוחד וזאת לאור פסיקתו של בית משפט קמא כי חוות דעת המומחה לא התבססה באופן בלעדי על דו"ח CMS, מנגד, במסגרת מאזן הנוחות יש להביא בחשבון את מצבה הנטען של חברת פיק אשר חדלה מפעילות מזה מספר שנים. אשר על כן, ובהתחשב במכלול הנימוקים, אני מורה כי המבקשת תשלם לאלתר 2/3 מסכום פסק הדין וה-1/3 הנותר יעוכב עד למתן פסק דין בערעור.

מאחר שמדובר בערר "בגלגול שלישי", המכוון כנגד החלטות בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערר על החלטות בית משפט השלום – אין למבקשים זכות ערר, אלא עליהם לבקש רשות לערור בפני בית משפט זה. ממכלול החומר שהוגש בפני לא מצאתי כי קיימת עילה לדיון שלישי בעניינם של המבקשים, אשר איננו מעלה כל שאלה עקרונית, ואשר נידון ונתברר כבר בפני שתי הערכאות הנכבדות קמא.

כל עוד אנו בשלב בו טרם אושרה התובענה הייצוגית, ואיני מביע כל עמדה לגבי בקשת האישור עצמה, הרי דומה כי צדק בית המשפט המחוזי במסקנתו לפיה הנתונים שנתבקשו על ידי המבקשים אינם הכרחיים לצורך הדיון בבקשת האישור.