רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן כאשר עסקינן בפרשנותו של מסמך ספציפי, שאינה חורגת מעבר למערכת היחסים החוזית בין הצדדים. גם העובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה פרשנית שונה מזו שהגיע בית משפט השלום, אינה מצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי. כמו כן, פירושה של תניה לפיצויים מוסכמים ייעשה על פי כללי הפירוש הרגילים של חוזים, המושתתים, בראש ובראשונה, על אומד דעתם של הצדדים. בית המשפט אינו מוסמך לבטל תניה גורפת של פיצויים מוסכמים אלא לכל היותר להפחיתה.  

ההחלטה תישלח לצדדים. 

אמנם אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהוצאות משפט, אך מנגד בהתחשב בטענות שנשמעו, בית המשפט קבע את סך הוצאות המשפט שעל המשיבה 1 לשלם למערער.   

ביצועו המיידי של עונש הוא הכלל, ועיכובו הוא החריג; על המבקש לעכב את גזר דינו מוטל נטל השכנוע כי עניינו נכלל בגדר אותו חריג. אורכו של העונש שהושת על המערער איננו מצדיק, על פניו, את השהייתו בשלב זה, שכן אפילו אם תהיה בסופו של יום הפחתה בעונש המאסר שהושת בגזר הדין – עדיין ניתן להניח כי הפחתה זו תוכל לקבל ביטוי מעשי. 

הבקשה תישקל לאחר קבלת תגובת המשיבים. 

העניין נושא הבקשה נמנה על סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור, בהתאם לסעיפים 1(1) ו-(6) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.

פסק הדין שניתן בבית המשפט קמא עוסק בחיוב כספי וכלל הוא כי אין לעכב חיוב שכזה. באשר לבקשת רשות הערעור המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך 21 ימים.   

המערער לא טען, וממילא לא הוכיח, כי הוא פעל להגיש בקשה להארכת המועד במסגרת התקופה המותרת בדין להגשת הערעור, זאת במקביל לפניה ללשכה לסיוע המשפטי. מכל מקום, לא ניתן להתעלם מכך שחלפה תקופה בת חודשיים מהיום שבו אישרה הלשכה לסיוע המשפטי את בקשתו של המערער ועד הגשת הבקשה, והסבריו בסוגיה זו אינם מצדיקים את ההשתהות הנוספת.

אין הדבר מונע מבעד העותרת לפנות בעתירה מתאימה לערכאה המוסמכת ככל שערכאת הערעור תגבה את החלטת ועדת הערר בשאלת היעדר הסמכות – מבלי להביע כל עמדה לגופה של הכרעה כזו. ואולם, אין מקום לניהול מקביל של הליך בבג"ץ והליך בערכאה אחרת, למען יתפוס בית משפט זה את כל אשר לא מצא מקומו בערכאה המוסמכת. סדרי הדין כשמם כן הם – מטרתם עשיית סדר בדין. גישת העותרת יש בה כדי ליצור התדיינות כפולה, בלבול דיוני, וסיכון במתן הכרעות סותרות. על כן, העתירה נמחקת תוך שלעותרת נשמרות כל טענותיה.

העותר איננו מודע, כנראה, לכך שבהתאם לסעיף 2 לחוק החזקת תעודת זהות והצגתה, תשמ"ג-1982: "תושב שמלאו לו 16 שנים חייב לשאת עמו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו". יחד עם זאת אין צורך לפרט פה את מלוא היקפה של חובת ההזדהות ואת סייגיה במקרים פרטניים שונים, שכן העתירה מתיימרת לתקוף דווקא את הנוהל בו מדובר.