בית המשפט הכריע במחלוקת זו וסיים את הדיון בה בקובעו כי יש לקבל את עמדת המשיב 1 ובהתאם הורה למינהל לתקן את רישומיו, ואף חייב את המינהל בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין של המשיב 1, הרי שהחלטתו היא בבחינת "פסק דין". בשונה מעמדת המשיב 1 איני סבורה כי העובדה שהחברה המשכנת אשר בעניינה ניתנה ההחלטה "עודנה מופעלת על ידי המנהל המיוחד תחת הליך הפירוק ומוסיפה להנפיק אישורי זכויות" והעובדה שהמדובר ב"חלק מפעילות מתמשכת במסגרת תיק הפירוק, אשר עודנה מוסיפה להתקיים", כפי שהדגיש בטיעוניו, יש בה כדי לשנות ממסקנה זו, שכן לעניין המחלוקת נשוא ההליך - תיקון המרשם על ידי המינהל - ניתנה הכרעה סופית הסוגרת את העניין.  

המערער החל במעשיו הנפשעים בהיותו בן 17 ו-11 חודשים המשיך תקופה ארוכה בגיל בגרות. כיום הוא בן 21 בגיר ובשל לשאת בעונש ואנו סבורים שאכן מתחייבת החמרה ממשית בדינו. עם זאת, בהתחשב בכך שאין בית משפט שלערעור ממצה את מלוא חומרת הדין, ההחמרה בעונש תעשה בהתאם, לאור האמור הוחלט כי ערעורו של המערער על גזר הדין נדחה. אנו מקבלים את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המערער ומעמידים את עונש המאסר בפועל על שנתיים ימים (בניכוי ימי מעצרו). יתר חלקי העונש יעמדו בעינם.

הודעת המשיבה לפיה: "לאור משך תקופת המאסר שנגזרה, ומבלי שיהא בכך כדי להביע עמדה לגופם של דברים, המשיבה אינה מתנגדת לעיכוב ביצוע ביצוע כמבוקש" – אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש בת.פ. 23435-08-11, עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הנכבד. תנאי השחרור בערובה הקיימים, שנקבעו על-ידי בית-המשפט קמא הנכבד, ימשיכו לעמוד בתוקפם.

על מנת לאפשר לעותרים מיצוי סעדיהם כאמור בפיסקה 3, ניתן בזאת צו ביניים האוסר על הרחקתו של העותר 2 מן הארץ במשך 10 ימים ממועד פסק דין זה, ובתוך פרק הזמן הנ"ל רשאים העותרים להגיש עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים המוסמך והוא יחליט באשר להמשך תוקפו של צו הביניים וביחס למכלול – כטוב בעיניו.

בעניין שלפנינו, עולה עוד מן הראיות המנהליות בעניינו של העותר כי עסקו נוהל תוך עירוב בין כספים "פרטיים" אשר שימשו אותו לצורך משרד החלפנות, לבין כספים שיועדו להעברה לארגוני טרור או לפעילי טרור ולמסייעיהם, באופן שמקשה על ההבחנה ביניהם. בנסיבות אלה, בהתאם להלכה שנפסקה בעניין אלעג'ולי, ומשהעותר לא הוכיח אחרת, הרי שיש לראות בכספים שנתפסו כולם ככספים המיועדים לארגוני טרור הניתנים להחרמה לפי תקנה 84(2)(ב) לתקנות ההגנה. לא למותר לציין, כי היקף הכספים שהוחרמו על ידי המשיב לא עלה על היקף הכספים לגביהם יש ראיות מנהליות המלמדות כי הם נועדו לצורך העברה לגורמי טרור. על רקע זה, סבורני כי ההחלטה על החרמת הכספים שנתפסו במשרדו של העותר היתה סבירה ומידתית ולא נמצא כל יסוד להתערב בה.

עונש קל גזר בית המשפט המחוזי על המערער, 45 ימי מאסר בלבד, בשים לב לעונש הסטטוטורי (20 שנות מאסר), לרף הענישה המקובל, ולמסוכנות שבמעשה. השיקולים לקולא מוצו עד תום. אמנם חבריו של המערער נדונו לעונש של מאסר בעבודות שירות, אך זאת לתקופה של 5 חודשים (הם גם צעירים בכשנה מהמערער; חבר נוסף נדון לפי חלקו, לתקופה קצרה יותר). על דרך של "אחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך" (קהלת ז, יח), ביקש ב"כ המערער לאחוז בעונש של עבודות שירות (חלף מאסר ממש) אך לא להניח את ידו ממכסת 45 הימים (חלף 5 חודשים). אין הצדקה לכך. בנסיבות העניין דנן, ההבדל האיכותי בין עונש של מאסר ממש לבין עונש של מאסר בעבודות שירות 'מתקזז' עם ההבדל הכמותי שבין 45 יום לבין 5 חודשים (וכנראה נותרה "יתרת זכות" למערער, משום שסירב להמיר את 45 ימי המאסר ב-5 חודשי עבודות השירות).

מבלי להכריע בטענות המשיב - ובין היתר בטענתו כי למבקש הכנסות נוספות מעבר לאלו שהוצגו על ידו ובטענתו כי בלתי סביר שאין למבקש חשבון בנק פרט לחשבון בנק הדואר שהוצג על ידו שכן יש לו הכנסות מהשכרת נכס מסחרי - אין מקום להיעתר לבקשה למתן פטור מלא מהפקדת עירבון.

בשים לב למהותו של ההליך, להיקפו ולמעמדם של הצדדים; וכן בשים לב לטענתה של המשיבה כי טרם שולמו לה ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא, החלטתי לפטור את המערער מתשלום אגרה, ולחייבו בהפקדת עירבון בסך של 3,500 ₪. העירבון יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה.

כמבוקש, עמדת היועץ המשפטי לממשלה תוגש לא יאוחר מיום 12.5.13. לאור העיכובים הרבים בתיק והעובדה כי שמיעת התיק הסתיימה זה מכבר, מתבקש לעשות מאמץ למתן תגובה במועד שכן יקשה ליתן הארכה נוספת.  

רובה המוחלט של הבקשה מכיל טענות שונות ביחס לממצאים עובדתיים, אשר נקבעו על ידי הערכאה המבררת, השגות שנדחו על ידי ערכאת הערעור. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" תנתן אך ורק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך. גם לגופם של דברים, מכלול הראיות בתיק מצביע, מעבר לספק סביר, על כך שהמבקש אכן נהג ברכב תחת השפעת משקאות משכרים.