העותר אינו פורש בעתירתו כל תשתית עובדתית באשר לטענותיו, וכידוע בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו דן בעתירות כלליות שאינן עוסקות באירוע קונקרטי או בהחלטה מסוימת שהתקבלה בפועל. כמו כן, בבואו לקבל החלטות מינהליות בעניינם של אסירים, אין שירות בתי הסוהר, כרשות מינהלית, כפוף לכללי הראיות ה"רגילים" החלים בהליכים המתנהלים בבתי משפט, כי אם "'לכלל הראיה המינהלית', לפיו רשאית רשות מינהלית לקבל כל ראיה אשר אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה".   

איני רואה לנכון להיעתר לבקשה לראות את פסק הדין המשלים כחלק מפסק הדין המקורי שעליו הוגשה בקשת רשות הערעור. ככל שבפי המבקשות טענות כלפי פסק הדין המשלים, שעדיין תהיה להן נפקות גם לאחר ההכרעה בבקשת רשות הערעור דנא, ללא קשר לתוצאתה, עליהן לנקוט בהליך ההשגה על פי שיקול דעתן.

סבורים אנו כי יש טעם רב בקביעת בית המשפט המחוזי כי המערער עשה דין לעצמו משבחר שלא להתייצב לדיון, חרף העובדה שזה נקבע מבעוד מועד ואף שבקשתו לדחיית מועד הדיון נדחתה, והכל בהסתמך על תעודה רפואית שעיתוי הגשתה ואופן ניסוחה מעוררים תהיות. אי התייצבות המערער לדיון מנעה מן המשיבים את האפשרות לחקור אותו על תצהירו בחקירה נגדית. אכן יש ליתן משקל להתנהלות זו של המערער שיש בה כדי לעמוד בעוכריו גם בשלב זה.

בהתאם להוראת סעיף 50(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, יתייצבו לדיון הערב (המבקש), המדינה, המערער (מיכאל גולובצק), הערבה הנוספת בתיק היא אמו של המערער (גב' לובה גולן), וכל ערב אחר שערב יחד עם מר גולן ככל שיש כזה.

יש לדחות את הבקשה שכן לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. מהחומר שהונח לפני ועדת השחרורים עלה כי המבקש אינו ראוי לשחרור מוקדם נוכח עבירות משמעת ועבירות פליליות שביצע במהלך ריצוי מאסרו, לרבות הברחת סמים לתוך הכלא. מעבר לכך, עברו הפלילי הכבד של המערער כמו גם המידעים שהונחו לפני ועדת השחרורים ביססו את מסוכנותו של המבקש, לאורה התנגדה משטרת ישראל לשחרורו. משכך, לא מתקיים אף לא אחד מהתנאים לצורך שחרורו המוקדם של המבקש.

עקרון פומביות הדיון הינו עקרון חוקתי מרכזי בשיטתנו, הנשען על עקרונות היסוד של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. יחד עם זאת, עקרון זה אינו עקרון מוחלט, וייתכנו מקרים שבהם, יוחלט, מטעמים שונים, להורות על איסור פרסומם של פרטים שונים בקשר לדיוני בית-משפט או פסיקותיו (ראו את הסיפא לסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה; סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט). עקרון פומביות הדיון ייסוג משני טעמים, והם בלבד: "הגנה על בטחונו" של בעל דין, עֵד וכו', ו"מניעת פגיעה חמורה בפרטיות".  

ערר שהגישה המשיבה על ההחלטה התקבל על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי לנוכח חומרת המעשים המיוחסים למבקש, ושעה שאכן עולה חשד סביר לכך שהמבקש ביצע את המיוחס לו (כפי שציין במפורש גם בית משפט השלום בהחלטתו) – אין להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. בית המשפט הטעים כי ייתכן שאמנם ניתן היה לקדם את החקירה בימים שחלפו מיום 7.2.2013, אלא שאין לשלול את גרסת המשטרה כי היות שהימים האמורים "נפלו על שבת", היא התקשתה לעשות כן במידה משביעת רצון.

דומה כי העותרות טרם מיצו את האפשרויות שעומדות לפניהן לקדם את בקשתן מחוץ לכותלי בית המשפט. העותרות נענו כי בקשתן נשקלת אך לפני כחודשיים ימים, ואמנם הזדרזו העותרות להגיש את העתירה ביום 12.03.13.    

הסמכות להאריך מעצר בארבעים וחמישה ימים, בכל פעם, ניתנה לשופט בית המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי דופן, ואולם, יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא מלהעתר לבקשה. בדומה לבחינת הארכת מעצרו של בגיר, השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב. אולם, על בית המשפט להעמיד אל מול עיניו לאורך כל העת את עובדת היות הנאשם קטין.   

בירור במזכירות בית המשפט העלה כי תיק בית המשפט המחוזי הוחזר אליו לאחר שניתן פסק הדין בערעור ולפיכך בבית משפט זה מצוי כעת תיק הערעור בלבד, אשר בו כלל לא מצויים איזה מחומרי החקירה אשר העיון בהם מתבקש. כן לא ציינו הצדדים האם כל חומרי החקירה האמורים הוגשו כראיות בבית המשפט המחוזי (ותהייה זו עולה בשים לב לכך שהמשיבה ציינה בתגובתה כי ייתכן וחלק מן החומר שהעיון בו מבוקש "התפזר במקומות שונים במשטרה ובפרקליטות").