אף בקשתו של המשיב אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, שכן כל השאלות שמונה המשיב בתור "שאלות משפטיות חשובות" אינן אלא סוגיות התחומות בעובדות המקרה הספציפי שהמשיב מנסה להעניק להן נופך משפטי על-ידי ניסוחן ברמת הפשטה גבוהה. באשר להשגות העובדתיות שמעלה המשיב בבקשתו, פשיטא כי אין בהן כדי להצדיק היעתרות לבקשה לדון בעניין "בגלגול שלישי". בהקשר זה יש לדחות את טענת המשיב, לפיה יש להתייחס אל בקשתו כאל ערעור ראשון מכיוון שבית המשפט המחוזי קבע בתיק ממצאים עובדתיים.  

מעת שהחל לרצות עונש מאסר בפועל, אין למבקש זכות קנויה לצאת לחופשה, גם אם מדובר בחופשה מיוחדת שברקע לה אירוע משפחתי בעל חשיבות רבה. כאמור, אישור יציאה לחופשות לאסיר הינה החלטה המצויה בסמכותו של המשיב ונתונה לשיקול דעתו. החלטת המשיב בבקשת אסיר ליציאה לחופשה – גם כאשר מדובר בחופשה מיוחדת בת מספר שעות – נבחנת תמיד על רקע הנסיבות הספציפיות של האסיר באותה עת, והינה פרי איזון ספציפי בין השיקולים השונים שנוגעים לאותו אסיר. שיקול הדעת המוקנה למשיב בכגון דא הינו רחב, ומכאן שהתערבותו של בית המשפט בהחלטותיו תהיה מינימאלית וזהירה מאד. כך בבית המשפט לעניינים מנהליים, וכך מכוח קל וחומר בבית משפט זה במסגרת בקשת רשות ערעור.

במהלך חמשת הימים הקרובים יעמדו בתוקף תנאי השחרור בהם נתון המבקש עתה, זאת מכוח הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. במהלך חמשת הימים הקרובים יתקיים למבקש שימוע בפני גורמי התביעה.

משכך, ובכפוף לכך שההסדר יבוא חלף התוצאה האופרטיבית בפסק הדין של בית המשפט המחוזי וההחלטה שניתנה בעקבותיו (למעט התשלומים ששולמו עד היום וההוצאות שנפסקו – שלא יוחזרו) – הערעורים יידחו.

המערער מציין כי הוא ורעייתו מתקיימים מקצבת זקנה בלבד אך לא צירף תדפיסי חשבון בנק התומכים בטענתו, ובנוסף לא פירט את סך הוצאותיו. כן לא ניתן להתעלם מטענת המשיב 1 לפיה המערער טרם שילם לידיו את סכום ההוצאות שנפסק לטובתו בבית משפט קמא. בנוסף, טענת המערער לפיה מכריו וקרוביו סירבו לבקשתו להלוות לו כסף לא פורטה.  

בנסיבות המתוארות בבקשה ראוי היה שבא-כוח המבקשת יגיש את הבקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך, ולמחדל זה לא ניתן הסבר של ממש. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המפורטות בבקשה ובתצהיר בא-כוח המבקשת אשר צורף אליה, אין מקום לחסום את דרכה של המבקשת לבית משפט זה, וזאת מבלי להביע עמדה לעניין סיכוייו של ההליך לגופו.  

גם לאחר שהשתכנע בית המשפט כי ניתן להורות על מעצר, לא יעשה כן באם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח. נוכח חומרת המעשים המיוחסים לעורר, ביניהן דקירה של קטין בפניו באמצעות סכין, תוך תכנון מראש של הפעולה, יש צורך בהוכחת קיום חלופת מעצר הדוקה ביותר.  

בא כוח העורר בטיעוניו לפני בית המשפט המחוזי אישר את קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. אמנם תסקיר שירות המבחן שניתן בעניין העורר ממליץ לשחררו לחלופת מעצר, אולם נראה כי מסקנתו אינה מתיישבת עם תוכן התסקיר עצמו, ממנו עולה שמדובר באדם מניפולטיבי וחסר אמפתיה. עוד צוין בתסקיר כי קיים קושי לבחון נסיבות מעצרו והתנהלותו של העורר מול המתלוננת, העשוי להצביע על סיכון להישנות התנהגות בעייתית מצידו. כידוע, אין בית המשפט מחויב לקבל את המלצת שירות המבחן.   

כידוע, בית המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, נדרש לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר. במסגרת הליך זה, אין להידרש למהימנות ומשקל הראיות. כאשר אין כל אפשרות לאיין מסוכנות של עציר, לא קמה החובה לבצע תסקיר מעצר בעניינו למען בחינת חלופת מעצר קונקרטית. 

שיקול דעתה של הרשמת רחב ולא על נקלה תתערב בו ערכאת הערעור. על פי תקנה 4 לתקנות הדיון הנוסף, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא בתוך 15 יום מהיום בו ניתן פסק הדין. אף אם נניח כי פסק הדין הומצא לידי העותרים במועד מאוחר מן היום בו ניתן – ככלל אין בכך כדי לעצור את מניין הימים כאמור. כבר נפסק כי "יש לגלות גישה קפדנית ככל שמדובר בהארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף".