רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין. הבקשה עוסקת גם בשאלה האם מדובר בהחלטת ביניים או בפסק בוררות חלקי, שעה שההלכות בעניין זה ברורות ומושרשות. 

בהמשך להחלטת כבוד הרשמת, ולפי בקשתו של המערער (בשיחה טלפונית עם המזכירות), מתבקשת הסנגוריה הציבורית למנות סניגור למערער. 

בעת בקשה למעצר עד תום ההליכים, שהוא שלב מקדמי בהליך הפלילי בו לנאשם עוד עומדת חזקת החפות, בית המשפט לא יתן צו מעצר לנאשם עד תום ההליכים, אלא אם כן נוכח שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה שיוחסה לו (סעיף 21 לחוק המעצרים). בית המשפט יבדוק, אפוא, את הראיות המונחות לפניו ביחס למסגרת המשפטית להוכחת אשמתו. בהקשר זה, על שופט המעצרים לבחון לא רק האם קיימות ראיות, אלא גם האם המסגרת מתאימה להן.  

בהחלטה קודמת של בית המשפט, עמד בית המשפט על כך שאין להותיר את המשיב כ"בן ערובה" עד שיימצאו העדים המתחמקים ממתן עדות, ולכן נקבע התיק לישיבה נוספת, על מנת להתעדכן אם חלה התקדמות לגבי העדים. כעת נתברר, כי שניים מהעדים הובאו בצווי הבאה, וכי נקבע מועד לתיק העיקרי על מנת לשמוע את עדותם, וכן לשמוע עדותם של שני העדים הנוספים, ככל שאלה ייעצרו בצווי ההבאה ויובאו לבית המשפט. בנסיבות אלה, ובמסגרת איזון האינטרסים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בית המשפט נעתר חלקית לבקשה.  

נושא העירבון נדון כמה פעמים בתיקיהַ של המערערת. בהליכים המוזכרים לעיל, וכן בהליכים נוספים, חויבה המערערת בתשלום הוצאות בסך לא מבוטל. כמו כן, באחד הערעורים, בקשתה לפטור מהפקדת עירבון (וכן מתשלום אגרה) נדחתה, והעירבון אכן הופקד.

במקרה זה בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. כמו כן, מסוכנתו של העורר בוססה כדבעי. נוכח זאת, הדיון בעניינו של העורר מתמקד בשאלה האם קיימת חלופת מעצר. מעשי העורר מציירים תמונה שבה הצגת דברים כוזבים מצויה בכל מעשיו. אמנם, בתסקיר המעצר שניתן בעניינו של העורר הומלץ לשחררו לחלופת מעצר, אך התנהגות העורר מעוררת חוסר אמון ממשי בו.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בטווח הסכומים שבין 15,000 ₪ לבין 50,000 ₪. כנגד הסכום הנ"ל, תינתן זכות מעבר למבקשים לביתם כפי שהיה בעבר, אולם אך ורק דרך רחוב ספציפי.   

סמכות שירות בתי הסוהר להורות על החזקת אסירים בתנאי הפרדה לתקופה של עד שישה חודשים מעוגנת בסעיף 19ג לפקודת בתי הסוהר. המבקש הוא בן משפחת פשע בולטת. הוצאתו מהפרדה עלולה לאפשר לו לתאם פעילות פלילית שתסכן את שלומם של אחרים, ולסכן את שלומו שלו על רקע סכסוכי דמים. ככל שמתארכת תקופת ההפרדה, משתנה נקודת האיזון, וגובר הנטל על המשיבה להוכיח כי לא ניתן להשיג את תכלית ההפרדה בדרך שפגיעתה פחותה.

כבר נפסק, כי בפרשה ובה מספר נאשמים, ההכרעה בעניינם של חלק מן הנאשמים אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות ביחס לנאשמים האחרים. כך הדבר בפרט כאשר הנאשמים האחרים מורשעים על פי הודאתם ותוך התבססות על עובדות כתב האישום בלבד, מבלי לשמוע ראיות. לגבי פסלות שופט, הערכאה הדיונית, אליה מוגשת בקשת הפסלות, אינה פטורה מקיום דיון בבקשה. משאין הוראה אחרת, חל הכלל בדבר נוכחות הנאשם אף על בקשות פסלות שופט בהליך פלילי.       

כדי שעתירה תגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה נדרש, בין היתר, "שהעתירה תצביע על כך שהרשות המינהלית, נגדה מופנית העתירה, נהגה לכאורה שלא כחוק". בענייננו, כלל לא נטען שעצם השמעת הצפירה מקורה בהחלטה מינהלית שנפל בה פגם. הסובלנות, עליה מבוסס המשטר הדמוקרטי והמאפשרת לנו קיום חיים משותפים, אינה מחייבת רק את הרוב כלפי המיעוט. היא מחייבת גם את היחיד להשלים עם מהלכים הנוגדים את דעותיו, מצפונו ואמונתו, ובלבד שאין עימהם פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו.