הלכה ידועה ומושרשת היטב היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, והערעור שלפנינו נופל במובהק לליבה של הלכה זו. מדובר בקביעות עובדתיות המבוססות על עדויות וחוות דעת מומחה, ועל ניתוח מדוקדק ומקיף של מסמכים. מדובר במארג עובדתי שלם, אשר אנו לא מוצאים כל הצדקה להתערב בו במקרה דנן. זאת ועוד, אנו סבורים כי הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע, הן בהתייחס לתביעת המערער והן בהתייחס לתביעת הבנק, ולא מצאנו כי נפלה כל טעות שבחוק בהכרעתו של בית המשפט המחוזי.  

אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים שבעובדה ובממצאי מהימנות, למעט במקרים חריגים, בעיקר נוכח יתרונה הניכר של הערכאה הדיונית, אשר בידה להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדויות. לאמור משנה תוקף שעה שעסקינן בעבירות מין, ואולם יתכנו מקרים חריגים. רשאי בית המשפט לבסס הרשעתו לפי סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 על עדות יחידה של נפגע עבירת מין, ובלבד שינמק את החלטתו.

במצב דברים זה, נדמה כי יש מקום להורות על מחיקת העתירה, תוך שמירת טענות העותרים. העותר 1 יהא רשאי להגיש ערר על החלטת הממונה על המבת"ן, בהתאם לתנאים שצוינו בסעיף 3 להודעה המעדכנת. 

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בדבר פרשנותה של תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות. המשיבה סבורה כי תקנה זו חלה רק בהליך בבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא בהליך ערעור; המבקש סבור כי תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות שוללת את תחולתה של תקנה 33 לתקנות בתי משפט מנהליים, ומחילה את סדרי הערעור הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי.

דין הבקשה להידחות בעיקרה. המערערות אינן טוענות – וודאי אינן מוכיחות – שאין באפשרותן להפקיד עירבון בהליך זה. אדרבא, ברור למדי כי ארבע העמותות יכולות להפקיד עירבון. גם הטענה בדבר סיכויי ההליך הגבוהים אינה מצדיקה פטור מעירבון; אף אילו שוכנעתי בקיום סיכויים גבוהים לערעור (ואיני רואה לנכון להביע עמדה לכאן או לכאן), הרי שמדובר בשיקול מצטבר להוכחת חוסר יכולת כלכלית. נותרה הטענה בדבר היות המערערות "עותרות ציבוריות", המדברות בשם אינטרסים ציבוריים. לגבי טענה זו אין לי אלא לשוב ולהבהיר כי "החובה להפקיד עירבון חלה גם בהליכים בעלי אופי ציבורי וגם כאשר יוזם ההליך הינו עותר ציבורי, ובכלל זה עמותות, ארגונים וועדי פעולה הפועלים למטרות ציבוריות"  

שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבות בעיכוב ביצוע החיוב הכספי לבין הנזק שייגרם למבקשת אם לא יעוכב התשלום הכספי, ידן של המשיבות על העליונה. טענות המבקשת מסתמכות בעיקרן על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי וכידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר עיינה במסמכים ושמעה את העדים, אלא אל ורק במקרים חריגים (ראו ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582). אשר למאזן הנוחות, הגם שמדובר בסכום נכבד שעל המבקשת להשיב למשיבות, אני סבור, כי המבקשת לא הוכיחה, כי למרות שמדובר בחיוב כספי ייגרם לה נזק בלתי הפיך וכי לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיבות במידה והמבקשת תזכה בערעורה. כמו כן נראה, כי המבקשת לא הוכיחה טענתה, לפיה ייגרם לה נזק בלתי הפיך מביצועו המיידי של פסק הדין. 

קביעותיהן של הערכאות הקודמות, התבססו, בין היתר, על דו"ח השוטר, אשר נרשם בזמן אמת ואמינותו לא נסתרה. המבקש חזר וטען, כי הכחיש בפני השוטר את דבר ביצוע העבירה המיוחסת לו, ואולם אין על כך כל תיעוד בדו"ח התעבורה שנרשם, והמבקש עצמו לא מצא לנכון לשאול את השוטר על כך, כאשר ניתנה לו הזדמנות, במסגרת החקירה הנגדית בבית המשפט לתעבורה. יתר על כן, המבקש כלל לא עימת את השוטר עם טענתו בדבר משמעות הדברים שנרשמו בדו"ח מפיו, "אני מאוד מצטער", ולפיכך אין הוא יכול להישמע בטענה כי הביע את צערו על עצם הגשת הדו"ח נגדו. סוף דבר, לא שוכנעתי כי יש הצדקה לדון בעניינו של המבקש, במסגרת הליך שיפוטי נוסף, בפני בית-משפט זה.

גם אם אניח לטובת המבקשות כי נפלה טעות בהתערבות בית המשפט המחוזי בשיקוליה של הערכאה הדיונית (ואינני נוקט עמדה לגופם של דברים), אין בכך בלבד כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (השוו: רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (31.10.2005)). למותר לציין כי המבקשות תוכלנה להעלות בפני בית משפט השלום את כל טענותיהן בנוגע לעיכוב שנגרם להתקדמות ההליך בעקבות התנהלותה הנטענת של המשיבה, כמו גם ביחס למשקל שיש ליתן לחוות הדעת שהוגשה.

בית משפט זה כבר קבע בעבר ש"לצורך שלב זה של מעצר עד תום ההליכים, בדיקת ה-DNA מהווה ללא ספק ראיה לכאורה בעלת עוצמה גבוהה ביותר". העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית, לגביהן כבר נקבע, כי נוכח עילת המסוכנות שהן מקימות, לא בנקל ישוחרר נאשם, שנמצאה תשתית ראייתית לכאורה נגדו, לחלופת מעצר.

הבקשה איננה מגלה עניין החורג מדל"ת אמות המקרה הפרטני של הצדדים, ואינה עומדת באמות המידה המחמירות שתוארו לעיל. עיקר טענותיו של המבקש מכוונות לקביעתו של בית המשפט המחוזי על-אודות המועד שבו התחייבה סגירת תיק ההוצאה לפועל בשל התשלומים אשר שולמו במסגרתו. מדובר בקביעה עובדתית, וכידוע הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה המבררת – לא כל שכן ב"גלגול שלישי"