אין מקום לפטור את המבקש באופן מלא מהפקדת עירבון בהליך. עם זאת, נוכח המצב הכלכלי הנטען ובשים לב למהות ההליך ולפערי הכוחות בין הצדדים מצאתי לנכון להפחית את סכום העירבון ולהעמידו על סך של 8,000 ש"ח. בשים לב למועד הדיון, הקבוע כאמור ליום 20.2.2013, יופקד העירבון בשיעור זה עד ליום 18.2.2013, ובמקביל ישלח המערער הודעה לבית משפט זה על דבר ביצוע ההפקדה. 

מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא כי הסעד הזמני לו עתרה המבקשת הוא למעשה צו עשה שיש בו כדי לשנות את המצב הקיים. בהקשר זה נפסק לא פעם כי בית המשפט ייעתר לבקשות למתן צו עשה זמני במשורה וזאת כאשר התערבותו חיונית על מנת למנוע נזק שאינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם.

מבלי לנקוט עמדה בשלב זה לגבי אופן ההתנהלות ולתיקון התקנות, דומה כי מכל מקום העתירה במתכונתה הנוכחית שוב איננה אקטואלית.  

לאחר שמיעת הטענות כולן ולאחר שבא כוח המדינה הצהיר כי בכפוף להוכחת הבעלות יוכלו העותרים לפנות לבית המשפט לשם קבלת הפיצוי (אם לא יגיעו להסכמה עם המינהל) – מחק בא כוח העותרים את העתירה והיא נמחקת. 

אנו סבורים כי העתירות אינן מגלות כל עילה להתערבות בהחלטת ועדת העררים – שהינה גוף מעין-שיפוטי. החלטת ועדת העררים היא החלטה מפורטת ומנומקת כדבעי שניתנה לאחר שהועדה שמעה כל טיעוני הצדדים ובחנה את כל הראיות שהונחו לפניה. בפרט, קיימה ועדת העררים דיון מפורט בשאלת ההוכחה של תנאי הסף לתביעת רישום ראשון – הוכחת חזקה ועיבוד, אשר היוותה מוקד מחלוקת עיקרי בעתירות שלפנינו.

אין משמעות הדבר כי לא ניתן יהיה להיענות לבקשת המועצה הדתית למתן היתר בנייה למקווה במגרש. המשמעות היא כי יש לקיים הליך חדש המבוסס על תשתית עובדתית מקצועית מקיפה ושקופה לציבור. ההליך יכלול שמיעת התנגדויות בלב פתוח ונפש חפצה ושקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים. לבסוף תינתן החלטה חדשה של הרשויות שתהיה מנומקת ומבוססת.

על מנת שזו תדון ותמליץ בשאלת המקום שבו יירצה המערער את עונשו. לעניין זה תתייחס המשיבה גם לשאלה המשפטית אם ייתכן כי נאשם יימצא כמי שאינו לוקה בשכלו לצורך אי כשירות או אחריות פלילית, אך כן יימצא מפגר לצורך מקום ריצוי המאסר לפי סעיף 19ד לחוק.

שני הגורמים הללו הם חלק מנסיבות העניין ויש להביא בחשבון את כל נסיבות העניין. השאלה האמיתית היא מה המשקל שיש לתת לגורמים אלה, כשאנו מביאים בחשבון בראש ובראשונה את עקרון קדושת החיים.

איני מוצא ממש בטענתו של המערער לעניין קיומו של תנאי מתלה באישור החלוקה, ומקובלים עלי נימוקיו השונים של בית משפט קמא לעניין זה. בקליפת האגוז ניתן לומר, כי מבחינה אובייקטיבית, מן המסמכים השונים לא עולה קיומו של תנאי מתלה, ויתר על כן, התנאי שהציב מרכז ההשקעות נוסח כך שמובן כי הסנקציה על אי-קיומו אינה ביטול החלוקה (שבוצעה זמן רב קודם למועד קיום התנאי) אלא השבת מענקים שניתנו על ידי מרכז ההשקעות; ומבחינה סובייקטיבית, המערער לא הביא אף ראיה לכך שמי מהנוגעים בדבר הבין כי מדובר בתנאי מתלה ופעל לפי הנחה זו, ולבטח שלא נפגע כתוצאה מהנחה זו. נוכח דחיית טענותיו של המערער על כך שמדובר בתנאי מתלה, איני רואה מקום לדון בטענות המערער לגבי חלוף הזמן בין אישור הבקשה למועד השלמת ההון על ידי החברה והחזרת הערבויות של מרכז ההשקעות (כ-30 חודשים). זמן זה, רב ככל שיהיה, אינו נוגע לשאלה האם מדובר בחלוקה אסורה, ועל כן אינו מענייננו.

הקלת התנאים הפיזיים והגיאוגרפיים של חלופת המעצר לא נועדה לאפשר לעותר לשוב ולכהן בתפקידו. בית משפט זה דן אפוא במסגרת ההליך הפלילי בשאלת המניעות של העותר לכהן כראש עיר, לא רק כנגזרת של תנאי השחרור הפיזיים ויכולתו האובייקטיבית למלא את תפקידו, ככל שטוען שמבקש העותר לטעון כי יש לקבוע תנאי שחרור בערובה שאינם מונעים ממנו לחזור לתפקידו, עליו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי במסגרת הליך המעצר, שבגדרה יישקלו השיקולים הצריכים לעניין זה.