קיומה של כל אחת משתי הנקודות האמורות במופרד זו מזו לא הייתה מביאה אותי לקבלת הערר, אך שילובן יחד מביא אותי לעשות כך. סבורני כי בית המשפט המחוזי לא נתן לשתי הנקודות הללו משקל ראוי במכלול השיקולים הרלוונטיים במקרה דנן, לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן שוב את תנאי חלופת המעצר, בשים לב לשתי הנקודות שפורטו לעיל. המשיב ייוותר במעצר עד למתן החלטה אחרת בבית המשפט המחוזי. 

לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח המערערת ובהמלצת בית המשפט, חזרו בהם באי כוח המערערת מהערעור וטוב שעשו כך. רשמנו בפנינו הודעתם שהם שומרים על כל טענותיהם. 

בית המשפט המחוזי התייחס בגזר דינו להמלצת שירות המבחן ובחר שלא לאמצה. איננו רואים מקום להתערבות בהקשר זה. מהתסקיר בעניינו של המערער עולה כי הלה שיתף פעולה עם שירות המבחן, נטל אחריות למעשיו, הביע צער וחרטה עליהם כמו-גם נכונות להשתלב בטיפול – רצון שעודנו קיים וממומש במידה רבה, כפי שעולה מהתסקיר המשלים. אלה הן נסיבות חיוביות שנשקלו לזכות המערער, וכך גם עובדת הודאתו במיוחס לו וגילו הצעיר. נסיבות מקלות אלה הובילו את בית המשפט שלא למצות את הדין עם המערער ולהימנע מהשתת העונש המקסימלי, לו עתרה המשיבה. 

טענת המערערים שכנגד לפיה אין בידי מי מהם סכום כסף שיוכל לשמש לשם הפקדת עירבון בהליך נטענה בעלמא וללא כל אסמכתא מתאימה, על כן אין מקום לפטור את המערערים שכנגד מחובת הפקדת עירבון בהליך, ובנסיבות העניין מצאתי להעמידו על סך של 35,000 ש"ח.

הערכת סיכויי הערעור במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע אינה נעשית על-פי מבחן הסתברותי "מכניסטי" ביחס לתוצאות הערעור. יש להעריך את הפוטנציאל הגלום בטענות הערעוריות להשפיע על תוצאת הערעור, על רקע הכללים המקובלים בכל הנוגע לאופן הפעלת הביקורת הערעורית.  

מדובר בשבעה-עשר מערערים, ולגבי אף אחד מהם לא הוצגה תשתית עובדתית וראייתית מלאה המצביעה באופן שלם, מדויק ומבוסס על מצבו הכלכלי (ובכלל זה על יכולתו להסתייע בסביבה הקרובה). התצהירים שהוגשו כלליים למדיי, והמסמכים שצורפו לגבי כל אחד מהמערערים אף הם מעטים. זאת ועוד, מן המידע החלקי שהוצג עולה שמצבם הכלכלי של המערערים ומשפחותיהם אינו אחיד.

שני תנאים מצטברים יש למתן הפטור המבוקש: הראשון, הוכחת חוסר יכולת כלכלית, והשני, סיכויים מספקים להצלחת ההליך (קיום עילה לצורך פטור מאגרה, סיכויים ממשיים לצורך פטור מעירבון).  

הליך זה תלוי על בלימה. מעיון בתיק, וכן מהחלטתו של כבוד השופט הנדל עולה כי לגבי ההחלטה העיקרית של בית המשפט המחוזי קיימת זכות ערעור, אך דא עקא, שהערעור הוגש באיחור. אמנם, בית המשפט המחוזי נתן אחר-כך החלטות נוספות, אולם אלה החלטות הנספחות להחלטה העיקרית, וברי כי אין בעצם הגשתן של הבקשות הנוספות כדי להאריך את המועד להגשת ערעור על ההחלטה העיקרית.  

המבקש לא צירף תצהיר חדש לבקשה שהגיש לבית משפט זה, כנדרש, אלא הסתפק בתצהיר (ובנספחים) שהגיש בתמיכה לבקשת הפטור בבית המשפט המחוזי – תצהיר לא עדכני. כמו כן, על פניו אין ליישב את טענתו של המבקש כי אין ידו משגת להפקדת עירבון בבית משפט זה, עם בקשתו להארכת מועד להפקדת עירבון בבית המשפט המחוזי.   

תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מורה כי "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור". יוזכר בהקשר זה כי ככלל אין בוחנים בשלב המקדמי האם בעל הדין הרלבנטי נטל חלק פעיל בהליך דלמטה "או במקטע מסוים שלו" והאם הערעור מכוון לקבלת סעד כלפיו. די בכך שבעל דין היה צד להליך כדי להוביל למסקנה כי יש לצרפו כמשיב להליך הערעור.