בית המשפט עיין בתיק ומצא כי אף שפסק הדין אינו מופיע באתר הרשות השופטת, מדובר בהליך שהתנהל בדלתיים פתוחות ואין מדובר בפסק-דין שהוטל עליו איסור פרסום. 

בא כוח המשיבה 1 הודיע לבית המשפט כי הסדר הפשרה אושר על ידי העירייה. על כן, ניתן בזאת תוקף של פסק-דין להסדר הפשרה.  

אין מקום למתן פטור מהפקדת עירבון, וגם לא להמרת העירבון בחלופה פחותת-ערך כגון ערבות צד ג', עם זאת, לאור הנתונים החלקיים ובשים לב למהותו של ההליך ולמעמדם היחסי של הצדדים, מצאתי לנכון להפחית את העירבון ולהעמידו על סך של 12,000 ₪. סכום זה יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה.

הבקשה מתקבלת. עונש המאסר שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי יעוכב עד למתן פסק דין בערעור.

מצאנו לנכון במקרה זה לתת את הבכורה לשיקולי האחידות בענישה ושיקולי השיקום. זאת, תוך התחשבות בחומרתם שאינה מוטלת בספק של המעשים בהם הורשע המערער. על כן, אנו מעמידים את עונש המאסר של המערער על 12 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

מכלול הראיות הנסיבתיות אשר עליהן עמד בפירוט בית המשפט המחוזי, ובכללן: מיכל מרכך כביסה שנמצא בזירת הרצח בסמוך לגופת המנוח. המערער הזכיר את מרכך הכביסה בחקירתו, ולא בכדי עשה כן; מפתח דירתו של המנוח שנמצא בתיקו של המערער; כסף מזומן של המנוח שנמצא בתיבת הדואר של המערער; כתמי דם שנמצאו על מכנסי המערער בעת שעוכב, בסמוך לאחר הרצח, בחשד לביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. לא נמצא הסבר מניח את הדעת לכל אלה, גם לא בדוחק, זולת מסקנה מרשיעה.  

סיכומם של דברים, המערערים לא הצליחו להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין נזקיו של המערער לבין התנהלותו של הצוות הרפואי במהלך לידתו.על יסוד האמור לעיל, אינני סבור כי יש להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואציע לחבריי לדחות את הערעור על כל חלקיו. סבורני, כי במקרה דנן, לא נמצא טעם מבורר להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר בחן את חוות הדעת המקצועיות של המומחים מטעם שני הצדדים וקבע כי, באף לא אחד משלבי הלידה הוכחה התרשלות של הצוות הרפואי, אשר טיפל במערער. דומה, כי הן קביעותיו העובדתיות והן מסקנותיו של בית המשפט המחוזי מבוססות היטב על חומר הראיות שהובא בפניו, והן עולות בקנה אחד עם השכל הישר ומבחני הסבירות. 

בהליך שלפניי, מנסה המבקש לטעון כי הפרשנות שנתן בית משפט השלום, ושאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, לחזקת הבעלות מרחיבה יתר על המידה ופוגעת בזכויותיו כנאשם. יחד עם זאת, השאלה, כפי שמציגה המבקש, באשר לנטל המוטל על מבקש להוכיח פוזיטיבית את זהות הנוהג ברכב מקום בו הצליח להוכיח שלא הוא נהג ברכב, אינה מתעוררת בהליך הנוכחי. העיון בהליכים בפני הערכאות הקודמות מעלה כי המבקש לא הצליח להוכיח שלא הוא נהג באופנוע, משכך, אין צורך להכריע בהליך זה בשאלה מה היה הנטל שהיה עליו להרים לו היה מוכיח שלא נהג ברכב מבלי למסור את שמו של אדם אחר שנהג בו.  

לא מצאתי בנימוקי הבקשה הצדקה כלשהי להתערבות בהחלטתה של סגנית הנשיא דברת. מדובר בהחלטה מנומקת ומבוססת המעוגנת בנסיבות העניין הקונקרטי תוך יישום המבחנים הנוהגים לעניין בחינתה של בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות. לצד זכות הגישה לערכאות עומדת חובתו של בעל דין ושל בא כוחו להתייצב לדיון שנקבע ולהגיש עיקרי טיעון כנדרש. הפרת חובות אלה בנסיבות העניין הצדיקה מתן פסק דין בהיעדר התייצבות בהתאם לתקנה 446(ד) ותקנה 450(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

איננו רואים כיצד התנהלותו של המערער למול סובביו, או עבודתו הביטחונית, נוגעים לעניין עונשו. העונש הוא תוצר של העבירות שהוא ביצע, והשיקולים הרלבנטיים לו הם שיקולי הגמול, הרתעה, השיקום וכדומה ביחס לעבירה שביצע. חומרתה של העבירה, והפגיעה שהיא גרמה, לא מושפעת מהתנהגותו של המערער בהקשרים אחרים, וראוי שאף העונש לא יושפע מהתנהגויות חיצוניות אלו.