הנטל על המבקש להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשתו של הליך. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור, כאשר ככלל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה של מבקש הארכה; ולצד אלה יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על ההחלטה, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך.   

על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בא כוח המבקשים הסכים להצעת בית המשפט, לפיה באם תידחה עמדתו לגבי אופן החישוב של הפחתת שיעור האשם התורם שיסודה בהצעת המשנה לנשיא ריבלין, כי אז החישוב שהגישו המשיבים לשופטת הרשמת נחליאלי-חיאט – ואשר אושר על ידיה – הוא החישוב הנכון. כפי שפורט, בית המשפט המחוזי דחה את הטענה, בציינו כי הצעתו של המשנה לנשיא הייתה הצעת פשרה שרירותית שבינה לבין החישוב הנכון אין דבר וחצי דבר. קביעתו זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי לחלוטין, ואוסיף, כי מוטב היה לו הטענה לא הייתה נטענת מלכתחילה.

מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי כי חזקה על הבורר שיבחן היטב את טענת הסמכות "ולא ידון בנושאים שאינם בסמכותו מחמת היותם חורגים מסוגיית "ביצוע הסכם זה"... עד אז אין מקום להתערבות בית המשפט". אוסיף כי ראוי בנסיבות אלה שהבורר ייתן החלטה בטענות המקדמיות בהקדם, ועוד בטרם יחל בבירור ההליך לגופו.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו חמישה-עשר ימים, ונקודת המוצא היא כי הנטל על המבקש להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת להגשת הבקשה (תקנות 33 ו-38 לתקנות בתי משפט לעניינם מינהליים (סדרי דין). בית המשפט סבר כי המבקש לא הוכיח כי מדובר בטעות אשר "[א]דם סביר היה יכול להיקלע אליה" במישור האובייקטיבי או במישור הסובייקטיבי.   

באשר לטענות המבקשים הנסמכות על עניין מורלי, אין להן בסיס. בעניין מורלי אין קביעה לפיה טעות מהותית ביישום הדין ככל שהדבר נוגע לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות מצדיקה מתן רשות ערעור. עניין מורלי כלל אינו דן בסוגיית נטילת רשות הערעור על החלטת הערכאה הראשונה בבקשה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.

המסמך המדובר אינו מוצג "רגיל", אלא החלטה של בית המשפט לענייני משפחה, שבאה בעקבות פסק-הדין של בית המשפט המחוזי נשוא הערעור, ועניינה מינוי אפוטרופוס למערערת-הקטינה לצורך טיפול בכספי הפיצויים, ומתן הוראות בדבר השקעת הכספים והוצאתם. יצוין, כי הפנייה לבית המשפט לענייני משפחה הייתה על-פי הוראתו של בית המשפט המחוזי.  

דין העתירה להידחות על הסף, מבלי להידרש לטענותיה של העותרת לגופן. העותרת לא הניחה ביסוד עתירתה תשתית עובדתית מינימאלית באשר לתוכן פנייתה למשרד הפנים. מכל מקום, אף אם פנייתה נדחתה כפי שנטען בעתירה, היה עליה למצות הליכים מול המשיב באמצעות פנייה מסודרת בעצמה או על-ידי בא-כוחה, קודם להגשתה של עתירה לבית משפט זה. פנייה כזו הייתה מאפשרת לה לקדם את בקשתה, ולמצער, הייתה מניחה תשתית עובדתית המבהירה את גדר המחלוקת בין הצדדים.

על בסיס תקנות 437(א) ו- 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע כי בכל הנוגע להוכחת עניין שבעובדה רשאי בעל דין לצרף לתיק המוצגים רק מסמכים שהתקבלו כראיה כדין בערכאה הדיונית או שניתנה בבית המשפט שלערעור החלטה המתירה הגשתם כראיה. כמו כן, לפי הנחיה 7(ב) להנחיות נשיאת בית-המשפט העליון כל עוד לא הוחלט להתיר הגשת ראיה "לא תהיה בסיכומים בכתב התייחסות לראיה שהגשתה התבקשה ולא ניתן יהיה לצרפה לתיק המוצגים".    

אפשר שהתקנון, ככל שעניינו מתן ציונים ותארים, אינו חוזה המחייב את האוניברסיטה. אלא שאף בהנחה כי התקנון הוא חוזה, הרי שמדובר בחוזה בו מתחייבת האוניברסיטה ליתן תואר "על פי הכרעה או הערכה" של הגורמים המוסמכים בה. לפי הוראת סעיף 33 לחוק החוזים, בחוזים מסוג זה "אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט". מטרתה של הוראה זו היא למנוע התערבות של בית המשפט בשיקול דעת מקצועי הקשור למתן התואר.