כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער, מהחמורים שבאו לפני בית המשפט, כולל עשרה אישומים המגוללים את מעורבותו המתמשכת והענפה של המערער במסגרתו של ארגון טרור. דומה שנסיבות אלה מדברות בעד עצמן ואין הכרח בהרחבת היריעה באשר לחומרה הרבה הטמונה בהן. בין אם המניע למעשים היה לאומני, בין אם כלכלי, הרי שהפעילות שבה נטל המערער חלק – ואין זה חלק זניח או נקודתי – יצרה סיכון אדיר לחייהם של רבים. בה-בעת נדגיש כי בית המשפט המחוזי לא התעלם משיקולים לזכות המערער.    

המדינה מכירה בחובתם של רבנים רושמי נישואין להכיר בגיורים שנעשו במסגרת ממלכתית, וזאת ללא כל צורך בבדיקה נוספת של יהדותם של הבאים להירשם לנישואין. כאשר במידה ויתעורר קושי נקודתי ברישום של גרים אשר עברו גיור ממלכתי, אזי הרבנות הראשית תפעל בהתאם לנוהל רישום נישואין עבור רושמי נישואין המסרבים לרשום לנישואין בני זוג שעברו גיור ממלכתי המוכר על ידי הרבנות הראשית לישראל.   

אין זה מחובתו של בית המשפט להתייחס לכל אחת ואחת מהטענות המועלות על ידי בעל דין, ואין בהכרח פסול בדבר – אם כי המדובר בעניין של מידה; החלטת רשם בית המשפט המחוזי הינה מנומקת, היא הנמקה שאין בה דופי המיוסדת על כלל החומר שהיה לפניו ואשר ניתן לאמצה גם לאחר בחינה מחודשת.

על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יורה על צו עשה זמני המשנה את מצב הדברים הקיים ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה; צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במצבם חריגים בלבד, רק כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא נעל את הדלת כליל, והותיר פתח, גם אם מצומצם, לעירייה לפעול בנסיבות המתאימות לפינוי חפציהם האישיים של חסרי בית, בגדרו רשאית העירייה לשקול גם את האינטרס הציבורי, שהפגיעה בו היא העומדת ביסוד הבקשה לעיכוב ביצוע, והדבר נובע ממילא מחובתה כלפי כולי עלמא, בגדרי דין והגינות.  

המועד הקבוע בדין להגשת ערעור בהליך פלילי הוא 45 ימים מיום מתן פסק-הדין (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]). לפי סעיף 201 לחוק, נתונה לבית המשפט הסמכות להאריך את המועד להגשת הערעור. בערעורים פליליים, כך נפסק, לא נדרש מבקש הארכה להציג "טעם מיוחד", ודי בהצגת "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי.  

כידוע, לפי מצוות הדין בעל-דין המגיש ערעור או בקשת רשות ערעור לבית משפט זה מחויב להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיב. בעל-דין אשר חפץ בפטור (מלא או חלקי) מהפקדת עירבון נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד, כי הוא נעדר יכולת כלכלית, והאחר, כי סיכויי ההליך טובים. ראוי להדגיש, כי טענות בעניין סיכויי ההליך ובדבר "טעות ברורה" וכד' – הן לבדן – אינן מצדיקות מתן פטור מהפקדת עירבון (בהיעדר טענה מבוססת לחוסר יכולת כלכלית).

עניינם של שלושת המערערים איננו אך ורק דומה או קרוב כי אם נסמך על תשתית עובדתית זהה ועל אותה פרשת אירועים וכאשר חלקם של השלושה בביצוע העבירה זהה; פער בן שנה הוא פער קטן יחסית לתקופת המאסר כולה, אך אינו עניין של מה בכך. זאת במיוחד כאשר אם היה מקום לערוך הבחנה בין שלושת המערערים הרי שעל כף הקולא היה לנטות לטובת נאיף וחאלד שנידונו לעונש החמור יותר, בשל עברו הפלילי של חליל לעומת עברם הנקי של הראשונים.

נסיבותיו האישיות של המבקש בהחלט הובאו בחשבון הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי, ונראה כי הן שהביאו לכך שהעונש שהושת על המבקש היה מקל באופן יחסי (כפי שקבע במפורש בית המשפט המחוזי). הוא הדין גם ביחס לטענת המבקש בדבר החמרה בעונשו, לעומת העונש שנקבע בעניין שנאעה: מעבר לכך שמדובר במקרה בודד, אשר קשה לבסס עליו טיעון בדבר רף הענישה המקובל בעבירות ובנסיבות דומות, יש לציין כי באותו מקרה הושת על הנאשם עונש כמעט זהה לעונש שהושת כאן.